תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ו

א ויסף עוד דוד את-כל-בחור בישראל, שלשים אלף. ב ויקם וילך דוד, וכל-העם אשר אתו, מבעלי, יהודה--להעלות משם, את ארון האלהים, אשר-נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים, עליו. ג וירכבו את-ארון האלהים, אל-עגלה חדשה, וישאהו, מבית אבינדב אשר בגבעה; ועזא ואחיו, בני אבינדב, נהגים, את-העגלה חדשה. ד וישאהו, מבית אבינדב אשר בגבעה, עם, ארון האלהים; ואחיו, הלך לפני הארון. ה ודוד וכל-בית ישראל, משחקים לפני יהוה, בכל, עצי ברושים; ובכנרות ובנבלים ובתפים, ובמנענעים ובצלצלים. ו ויבאו, עד-גרן נכון; וישלח עזה אל-ארון האלהים, ויאחז בו--כי שמטו, הבקר. ז ויחר-אף יהוה בעזה, ויכהו שם האלהים על-השל; וימת שם, עם ארון האלהים. ח ויחר לדוד, על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה; ויקרא למקום ההוא, פרץ עזה, עד, היום הזה. ט וירא דוד את-יהוה, ביום ההוא; ויאמר, איך יבוא אלי ארון יהוה. י ולא-אבה דוד, להסיר אליו את-ארון יהוה--על-עיר דוד; ויטהו דוד, בית עבד-אדם הגתי. יא וישב ארון יהוה בית עבד אדם, הגתי--שלשה חדשים; ויברך יהוה את-עבד אדם, ואת-כל-ביתו. יב ויגד, למלך דוד לאמר, ברך יהוה את-בית עבד אדם ואת-כל-אשר-לו, בעבור, ארון האלהים; וילך דוד, ויעל את-ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד--בשמחה. יג ויהי, כי צעדו נשאי ארון-יהוה--ששה צעדים: ויזבח שור, ומריא. יד ודוד מכרכר בכל-עז, לפני יהוה; ודוד, חגור אפוד בד. טו ודוד וכל-בית ישראל, מעלים את-ארון יהוה, בתרועה, ובקול שופר. טז והיה ארון יהוה, בא עיר דוד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה, ותבז לו, בלבה. יז ויבאו את-ארון יהוה, ויצגו אתו במקומו, בתוך האהל, אשר נטה-לו דוד; ויעל דוד עלות לפני יהוה, ושלמים. יח ויכל דוד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה צבאות. יט ויחלק לכל-העם לכל-המון ישראל, למאיש ועד-אשה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד ואשישה אחת; וילך כל-העם, איש לביתו. כ וישב דוד, לברך את-ביתו; {ס} ותצא מיכל בת-שאול, לקראת דוד, ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הרקים. כא ויאמר דוד, אל-מיכל, לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו, לצות אתי נגיד על-עם יהוה על-ישראל; ושחקתי, לפני יהוה. כב ונקלתי עוד מזאת, והייתי שפל בעיני; ועם-האמהות אשר אמרת, עמם אכבדה. כג ולמיכל, בת-שאול, לא-היה לה, ילד--עד, יום מותה. {פ}