תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יד

א וידע, יואב בן-צריה: כי-לב המלך, על-אבשלום. ב וישלח יואב תקועה, ויקח משם אשה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית, כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת. ג ובאת, אל-המלך, ודברת אליו, כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים, בפיה. ד ותאמר האשה התקעית, אל-המלך, ותפל על-אפיה ארצה, ותשתחו; ותאמר, הושעה המלך. {ס}

ה ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, אבל אשה-אלמנה אני--וימת אישי. ו ולשפחתך, שני בנים, וינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד, וימת אתו. ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה, גם את-היורש; וכבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שום- שים- לאישי שם ושארית, על-פני האדמה. {פ}

ח ויאמר המלך אל-האשה, לכי לביתך; ואני, אצוה עליך. ט ותאמר האשה התקועית, אל-המלך, עלי אדני המלך העון, ועל-בית אבי; והמלך וכסאו, נקי. {ס}

י ויאמר, המלך: המדבר אליך והבאתו אלי, ולא-יסיף עוד לגעת בך. יא ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך, מהרבית מהרבת גאל הדם לשחת, ולא ישמידו, את-בני; ויאמר, חי-יהוה, אם-יפל משערת בנך, ארצה. יב ותאמר, האשה, תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך, דבר; ויאמר, דברי. {ס}

יג ותאמר, האשה, ולמה חשבתה כזאת, על-עם אלהים; ומדבר המלך הדבר הזה, כאשם, לבלתי השיב המלך, את-נדחו. יד כי-מות נמות--וכמים הנגרים ארצה, אשר לא יאספו; ולא-ישא אלהים, נפש, וחשב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נדח. טו ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני, את-הדבר הזה--כי יראני, העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אולי יעשה המלך את-דבר אמתו. טז כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש, להשמיד אתי ואת-בני יחד, מנחלת אלהים. יז ותאמר, שפחתך, יהיה-נא דבר-אדני המלך, למנחה: כי כמלאך האלהים, כן אדני המלך לשמע הטוב והרע, ויהוה אלהיך, יהי עמך. {פ}

יח ויען המלך, ויאמר אל-האשה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנכי שאל אתך; ותאמר, האשה, ידבר-נא, אדני המלך. יט ויאמר המלך, היד יואב אתך בכל-זאת; ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל, מכל אשר-דבר אדני המלך--כי-עבדך יואב הוא צוני, והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה. כ לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדני חכם, כחכמת מלאך האלהים, לדעת, את-כל-אשר בארץ. {ס}

כא ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער, את-אבשלום. כב ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו, ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך, אדני המלך, אשר-עשה המלך, את-דבר עבדו עבדך. כג ויקם יואב, וילך גשורה; ויבא את-אבשלום, ירושלם. {ס}

כד ויאמר המלך יסב אל-ביתו, ופני לא יראה; ויסב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה. {ס}

כה וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל--להלל מאד: מכף רגלו ועד קדקדו, לא-היה בו מום. כו ובגלחו, את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגלחו; ושקל את-שער ראשו, מאתים שקלים באבן המלך. כז ויולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא היתה, אשה יפת מראה. {פ}

כח וישב אבשלום בירושלם, שנתים ימים; ופני המלך, לא ראה. כט וישלח אבשלום אל-יואב, לשלח אתו אל-המלך, ולא אבה, לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא. ל ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי, ולו-שם שערים--לכו, והוצתיה והציתוה באש; ויצתו עבדי אבשלום, את-החלקה--באש. {פ}

לא ויקם יואב, ויבא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את-החלקה אשר-לי באש. לב ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר, למה באתי מגשור--טוב לי, עד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עון, והמתני. לג ויבא יואב אל-המלך, ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; וישק המלך, לאבשלום. {ס}