תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ד

א ויהי דבר-שמואל, לכל-ישראל; ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על-האבן העזר, ופלשתים, חנו באפק. ב ויערכו פלשתים לקראת ישראל, ותטש המלחמה, וינגף ישראל, לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש. ג ויבא העם, אל-המחנה, ויאמרו זקני ישראל, למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים; נקחה אלינו משלה, את-ארון ברית יהוה, ויבא בקרבנו, וישענו מכף איבינו. ד וישלח העם, שלה, וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות, ישב הכרבים; ושם שני בני-עלי, עם-ארון ברית האלהים--חפני, ופינחס. ה ויהי, כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה, וירעו כל-ישראל, תרועה גדולה; ותהם, הארץ. ו וישמעו פלשתים, את-קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; וידעו--כי ארון יהוה, בא אל-המחנה. ז ויראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלהים אל-המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא היתה כזאת אתמול שלשם. ח אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלהים האדירים האלה: אלה הם האלהים, המכים את-מצרים בכל-מכה--במדבר. ט התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם. י וילחמו פלשתים, וינגף ישראל וינסו איש לאהליו, ותהי המכה, גדולה מאד; ויפל, מישראל, שלשים אלף, רגלי. יא וארון אלהים, נלקח; ושני בני-עלי מתו, חפני ופינחס. יב וירץ איש-בנימן מהמערכה, ויבא שלה ביום ההוא; ומדיו קרעים, ואדמה על-ראשו. יג ויבוא, והנה עלי ישב על-הכסא יך יד דרך מצפה--כי-היה לבו חרד, על ארון האלהים; והאיש, בא להגיד בעיר, ותזעק, כל-העיר. יד וישמע עלי, את-קול הצעקה, ויאמר, מה קול ההמון הזה; והאיש מהר, ויבא ויגד לעלי. טו ועלי, בן-תשעים ושמנה שנה; ועיניו קמה, ולא יכול לראות. טז ויאמר האיש אל-עלי, אנכי הבא מן-המערכה, ואני, מן-המערכה נסתי היום; ויאמר מה-היה הדבר, בני. יז ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה, היתה בעם; וגם-שני בניך מתו, חפני ופינחס, וארון האלהים, נלקחה. {פ}

יח ויהי כהזכירו את-ארון האלהים, ויפל מעל-הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת--כי-זקן האיש, וכבד; והוא שפט את-ישראל, ארבעים שנה. יט וכלתו אשת-פינחס, הרה ללת, ותשמע את-השמועה אל-הלקח ארון האלהים, ומת חמיה ואישה; ותכרע ותלד, כי-נהפכו עליה צריה. כ וכעת מותה, ותדברנה הנצבות עליה, אל-תיראי, כי בן ילדת; ולא ענתה, ולא-שתה לבה. כא ותקרא לנער, איכבוד לאמר, גלה כבוד, מישראל; אל-הלקח ארון האלהים, ואל-חמיה ואישה. כב ותאמר, גלה כבוד מישראל: כי נלקח, ארון האלהים. {פ}