תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ז

א ויהי, כי-ישב המלך בביתו; ויהוה הניח-לו מסביב, מכל-איביו. ב ויאמר המלך, אל-נתן הנביא, ראה נא, אנכי יושב בבית ארזים; וארון, האלהים, ישב, בתוך היריעה. ג ויאמר נתן אל-המלך, כל אשר בלבבך לך עשה: כי יהוה, עמך. ד ויהי, בלילה ההוא; {ס} ויהי, דבר-יהוה, אל-נתן, לאמר. ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד, {ס} כה אמר יהוה: האתה תבנה-לי בית, לשבתי. ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באהל, ובמשכן. ז בכל אשר-התהלכתי, בכל-בני ישראל, הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל, אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר: למה לא-בניתם לי, בית ארזים. ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנוה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על-עמי על-ישראל. ט ואהיה עמך, בכל אשר הלכת, ואכרתה את-כל-איביך, מפניך; ועשתי לך שם גדול, כשם הגדלים אשר בארץ. י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יסיפו בני-עולה לענותו, כאשר בראשונה. יא ולמן-היום, אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל, והניחתי לך, מכל-איביך; והגיד לך יהוה, כי-בית יעשה-לך יהוה. יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את-אבתיך, והקימתי את-זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך; והכינתי, את-ממלכתו. יג הוא יבנה-בית, לשמי; וכננתי את-כסא ממלכתו, עד-עולם. יד אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן--אשר, בהעותו, והכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם. טו וחסדי, לא-יסור ממנו, כאשר הסרתי מעם שאול, אשר הסרתי מלפניך. טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם, לפניך: כסאך, יהיה נכון עד-עולם. יז ככל הדברים האלה, וככל החזיון הזה--כן דבר נתן, אל-דוד. {פ}

יח ויבא המלך דוד, וישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי--כי הבאתני, עד-הלם. יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה, ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדני יהוה. כ ומה-יוסיף דוד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את-עבדך, אדני יהוה. כא בעבור דברך, וכלבך, עשית, את כל-הגדולה הזאת--להודיע, את-עבדך. כב על-כן גדלת, יהוה אלהים: כי-אין כמוך, ואין אלהים זולתך, בכל אשר-שמענו, באזנינו. כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצרים, גוים ואלהיו. כד ותכונן לך את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלהים. {ס}

כה ועתה, יהוה אלהים, הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו, הקם עד-עולם; ועשה, כאשר דברת. כו ויגדל שמך עד-עולם, לאמר, יהוה צבאות, אלהים על-ישראל; ובית עבדך דוד, יהיה נכון לפניך. כז כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל, גליתה את-אזן עבדך לאמר, בית, אבנה-לך; על-כן, מצא עבדך את-לבו, להתפלל אליך, את-התפלה הזאת. כח ועתה אדני יהוה, אתה-הוא האלהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל-עבדך, את-הטובה, הזאת. כט ועתה, הואל וברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי-אתה אדני יהוה, דברת, ומברכתך, יברך בית-עבדך לעולם. {פ}