תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ב

א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ לבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויבי, כי שמחתי בישועתך. ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלהינו. ג אל-תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם: כי אל דעות יהוה, ולא ולו נתכנו עללות. ד קשת גברים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל. ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אמללה. ו יהוה, ממית ומחיה; מוריד שאול, ויעל. ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם. ח מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכסא כבוד ינחלם: כי ליהוה מצקי ארץ, וישת עליהם תבל. ט רגלי חסידו ישמר, ורשעים בחשך ידמו: כי-לא בכח, יגבר-איש. י יהוה יחתו מריבו, עלו בשמים ירעם--יהוה, ידין אפסי-ארץ; ויתן-עז למלכו, וירם קרן משיחו. {פ}

יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכהן. יב ובני עלי, בני בליעל: לא ידעו, את-יהוה. יג ומשפט הכהנים, את-העם--כל-איש זבח זבח, ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלש השנים, בידו. יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור--כל אשר יעלה המזלג, יקח הכהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשלה. טו גם, בטרם יקטרון את-החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח, תנה בשר לצלות לכהן; ולא-יקח ממך בשר מבשל, כי אם-חי. טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאוה נפשך; ואמר לו לא, כי עתה תתן--ואם-לא, לקחתי בחזקה. יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאד, את-פני יהוה: כי נאצו האנשים, את מנחת יהוה. יח ושמואל, משרת את-פני יהוה: נער, חגור אפוד בד. יט ומעיל קטן תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה--בעלותה, את-אישה, לזבח, את-זבח הימים. כ וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו. כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה. {ס}

כב ועלי, זקן מאד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצבאות פתח אהל מועד. כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה. כד אל, בני: כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע, מעברים עם-יהוה. כה אם-יחטא איש לאיש, ופללו אלהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם. כו והנער שמואל, הלך וגדל וטוב: גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים. {פ}

כז ויבא איש-אלהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה. כח ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי, לכהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד, לפני; ואתנה לבית אביך, את-כל-אשי בני ישראל. כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר צויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי. ל לכן, נאם-יהוה אלהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד-עולם; ועתה נאם-יהוה חלילה לי, כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו. לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרעך, ואת-זרע בית אביך--מהיות זקן, בביתך. לב והבטת צר מעון, בכל אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים. לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים. לד וזה-לך האות, אשר יבא אל-שני בניך--אל-חפני, ופינחס: ביום אחד, ימותו שניהם. לה והקימתי לי כהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים. לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחות לו, לאגורת כסף וככר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהנות--לאכל פת-לחם. {פ}