תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יב

א וישלח יהוה את-נתן, אל-דוד; ויבא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד ראש. ב לעשיר, היה צאן ובקר--הרבה מאד. ג ולרש אין-כל, כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה, ותגדל עמו ועם-בניו יחדו; מפתו תאכל ומכסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי-לו, כבת. ד ויבא הלך, לאיש העשיר, ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לארח הבא-לו; ויקח, את-כבשת האיש הראש, ויעשה, לאיש הבא אליו. ה ויחר-אף דוד באיש, מאד; ויאמר, אל-נתן, חי-יהוה, כי בן-מות האיש העשה זאת. ו ואת-הכבשה, ישלם ארבעתים: עקב, אשר עשה את-הדבר הזה, ועל, אשר לא-חמל. {ס}

ז ויאמר נתן אל-דוד, אתה האיש; {ס} כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי משחתיך למלך על-ישראל, ואנכי הצלתיך, מיד שאול. ח ואתנה לך את-בית אדניך, ואת-נשי אדניך בחיקך, ואתנה לך, את-בית ישראל ויהודה; ואם-מעט--ואספה לך, כהנה וכהנה. ט מדוע בזית את-דבר יהוה, לעשות הרע בעינו בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב, ואת-אשתו לקחת לך לאשה; ואתו הרגת, בחרב בני עמון. י ועתה, לא-תסור חרב מביתך--עד-עולם: עקב, כי בזתני, ותקח את-אשת אוריה החתי, להיות לך לאשה. {ס}

יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את-נשיך לעיניך, ונתתי לרעיך; ושכב עם-נשיך, לעיני השמש הזאת. יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את-הדבר הזה, נגד כל-ישראל, ונגד השמש. {ס}

יג ויאמר דוד אל-נתן, חטאתי ליהוה; {ס} ויאמר נתן אל-דוד, גם-יהוה העביר חטאתך--לא תמות. יד אפס, כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן הילוד לך--מות ימות. טו וילך נתן, אל-ביתו; ויגף יהוה, את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד--ויאנש. טז ויבקש דוד את-האלהים, בעד הנער; ויצם דוד צום, ובא ולן ושכב ארצה. יז ויקמו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן-הארץ; ולא אבה, ולא-ברא אתם לחם. יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; ויראו עבדי דוד להגיד לו כי-מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה. יט וירא דוד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דוד, כי מת הילד; ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד, ויאמרו מת. כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלתו, ויבא בית-יהוה, וישתחו; ויבא, אל-ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל. כא ויאמרו עבדיו אליו, מה-הדבר הזה אשר עשיתה; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם. כב ויאמר--בעוד הילד חי, צמתי ואבכה: כי אמרתי מי יודע, יחנני וחנני יהוה וחי הילד. כג ועתה מת, למה זה אני צם--האוכל להשיבו, עוד: אני הלך אליו, והוא לא-ישוב אלי. כד וינחם דוד, את בת-שבע אשתו, ויבא אליה, וישכב עמה; ותלד בן, ויקרא ותקרא את-שמו שלמה, ויהוה, אהבו. כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את-שמו, ידידיה--בעבור, יהוה. {פ}

כו וילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכד, את-עיר המלוכה. כז וישלח יואב מלאכים, אל-דוד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם-לכדתי את-עיר המים. כח ועתה, אסף את-יתר העם, וחנה על-העיר, ולכדה: פן-אלכד אני את-העיר, ונקרא שמי עליה. כט ויאסף דוד את-כל-העם, וילך רבתה; וילחם בה, וילכדה. ל ויקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על-ראש דוד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאד. לא ואת-העם אשר-בה הוציא, וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן במלבן, וכן יעשה, לכל ערי בני-עמון; וישב דוד וכל-העם, ירושלם. {פ}