תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק יח

א ויהי, ככלתו לדבר אל-שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דוד; ויאהבו ויאהבהו יהונתן, כנפשו. ב ויקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו. ג ויכרת יהונתן ודוד, ברית, באהבתו אתו, כנפשו. ד ויתפשט יהונתן, את-המעיל אשר עליו, ויתנהו, לדוד; ומדיו, ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגרו. ה ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישמהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל-העם, וגם, בעיני עבדי שאול. {פ}

ו ויהי בבואם, בשוב דוד מהכות את-הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשור לשיר והמחלות, לקראת שאול המלך--בתפים בשמחה, ובשלשים. ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרן: הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתיו. ח ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה. ט ויהי שאול, עון עוין את-דוד, מהיום ההוא, והלאה. {ס}

י ויהי ממחרת, ותצלח רוח אלהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית, ודוד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד-שאול. יא ויטל שאול, את-החנית, ויאמר, אכה בדוד ובקיר; ויסב דוד מפניו, פעמים. יב וירא שאול, מלפני דוד: כי-היה יהוה עמו, ומעם שאול סר. יג ויסרהו שאול מעמו, וישמהו לו שר-אלף; ויצא ויבא, לפני העם. {ס}

יד ויהי דוד לכל-דרכו, משכיל; ויהוה, עמו. טו וירא שאול, אשר-הוא משכיל מאד; ויגר, מפניו. טז וכל-ישראל ויהודה, אהב את-דוד: כי-הוא יוצא ובא, לפניהם. {פ}

יז ויאמר שאול אל-דוד, הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן-לך לאשה--אך היה-לי לבן-חיל, והלחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל-תהי ידי בו, ותהי-בו, יד-פלשתים. {ס}

יח ויאמר דוד אל-שאול, מי אנכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל--כי-אהיה חתן, למלך. יט ויהי, בעת תת את-מרב בת-שאול--לדוד; והיא נתנה לעדריאל המחלתי, לאשה. כ ותאהב מיכל בת-שאול, את-דוד; ויגדו לשאול, וישר הדבר בעיניו. כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי-לו למוקש, ותהי-בו, יד-פלשתים; ויאמר שאול אל-דוד, בשתים תתחתן בי היום. כב ויצו שאול את-עבדו, דברו אל-דוד בלט לאמר, הנה חפץ בך המלך, וכל-עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך. כג וידברו עבדי שאול, באזני דוד, את-הדברים, האלה; ויאמר דוד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנכי, איש-רש ונקלה. כד ויגדו עבדי שאול, לו--לאמר: כדברים האלה, דבר דוד. כה ויאמר שאול כה-תאמרו לדוד, אין-חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים, להנקם באיבי המלך; ושאול חשב, להפיל את-דוד ביד-פלשתים. כו ויגדו עבדיו לדוד, את-הדברים האלה, וישר הדבר בעיני דוד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים. כז ויקם דוד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתים איש, ויבא דוד את-ערלתיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; ויתן-לו שאול את-מיכל בתו, לאשה. {ס}

כח וירא שאול וידע, כי יהוה עם-דוד; ומיכל בת-שאול, אהבתהו. כט ויאסף שאול, לרא מפני דוד--עוד; ויהי שאול איב את-דוד, כל-הימים. {פ}

ל ויצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דוד מכל עבדי שאול, וייקר שמו, מאד. {ס}