תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כה

א וימת שמואל--ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד, וירד אל-מדבר פארן. {פ}

ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאד, ולו צאן שלשת-אלפים, ואלף עזים; ויהי בגזז את-צאנו, בכרמל. ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אבגיל; והאשה טובת-שכל ויפת תאר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו כלבי. ד וישמע דוד, במדבר: כי-גזז נבל, את-צאנו. ה וישלח דוד, עשרה נערים; ויאמר דוד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום. ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר-לך שלום. ז ועתה שמעתי, כי גזזים לך; עתה, הרעים אשר-לך היו עמנו--לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל. ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך--כי-על-יום טוב, בנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדוד. ט ויבאו נערי דוד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד; וינוחו. י ויען נבל את-עבדי דוד, ויאמר, מי דוד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדניו. יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגזזי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה. יב ויהפכו נערי-דוד, לדרכם; וישבו, ויבאו, ויגדו לו, ככל הדברים האלה. יג ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגר גם-דוד, את-חרבו; ויעלו אחרי דוד, כארבע מאות איש, ומאתים, ישבו על-הכלים. יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמר: הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו, ויעט בהם. טו והאנשים, טבים לנו מאד; ולא הכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו אתם, בהיותנו בשדה. טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עמם, רעים הצאן. יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי--כי-כלתה הרעה אל-אדנינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בליעל, מדבר, אליו. יח ותמהר אבוגיל אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין, וחמש צאן עשוות עשויות וחמש סאים קלי, ומאה צמקים, ומאתים דבלים; ותשם, על-החמרים. יט ותאמר לנעריה עברו לפני, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה. כ והיה היא רכבת על-החמור, וירדת בסתר ההר, והנה דוד ואנשיו, ירדים לקראתה; ותפגש, אתם. כא ודוד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה. כב כה-יעשה אלהים לאיבי דוד, וכה יסיף: אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר, משתין בקיר. כג ותרא אביגיל, את-דוד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותפל לאפי דוד, על-פניה, ותשתחו, ארץ. כד ותפל, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדני העון; ותדבר-נא אמתך, באזניך, ושמע, את דברי אמתך. כה אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא--נבל שמו, ונבלה עמו; ואני, אמתך--לא ראיתי את-נערי אדני, אשר שלחת. כו ועתה אדני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל איביך, והמבקשים אל-אדני, רעה. כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדני; ונתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדני. כח שא נא, לפשע אמתך: כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדני נלחם, ורעה לא-תמצא בך, מימיך. כט ויקם אדם לרדפך, ולבקש את-נפשך; והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלהיך, ואת נפש איביך יקלענה, בתוך כף הקלע. ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדני, ככל אשר-דבר את-הטובה, עליך--וצוך לנגיד, על-ישראל. לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני, ולשפך-דם חנם, ולהושיע אדני, לו; והיטב יהוה לאדני, וזכרת את-אמתך. {ס}

לב ויאמר דוד, לאביגל: ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. לג וברוך טעמך, וברוכה את: אשר כלתני היום הזה, מבוא בדמים, והשע ידי, לי. לד ואולם, חי-יהוה אלהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אתך: כי לולי מהרת, ותבאתי ותבאת לקראתי--כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר, משתין בקיר. לה ויקח דוד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך--ראי שמעתי בקולך, ואשא פניך. לו ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שכר, עד-מאד; ולא-הגידה לו, דבר קטן וגדול--עד-אור הבקר. לז ויהי בבקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת לבו בקרבו, והוא היה לאבן. לח ויהי, כעשרת הימים; ויגף יהוה את-נבל, וימת. לט וישמע דוד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דוד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאשה. מ ויבאו עבדי דוד, אל-אביגיל--הכרמלה; וידברו אליה, לאמר, דוד שלחנו אליך, לקחתך לו לאשה. מא ותקם, ותשתחו אפים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחץ, רגלי עבדי אדני. מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערתיה, ההלכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דוד, ותהי-לו, לאשה. מג ואת-אחינעם לקח דוד, מיזרעאל; ותהיין גם-שתיהן לו, לנשים. {ס}

מד ושאול, נתן את-מיכל בתו--אשת דוד: לפלטי בן-ליש, אשר מגלים.