תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ד

א וישמע בן-שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו, ידיו; וכל-ישראל, נבהלו. ב ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רמון הבארתי--מבני בנימן: כי גם-בארות, תחשב על-בנימן. ג ויברחו הבארתים, גתימה; ויהיו-שם גרים, עד היום הזה. {ס}

ד וליהונתן, בן-שאול, בן, נכה רגלים; בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אמנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח, ושמו מפיבשת. ה וילכו בני-רמון הבארתי, רכב ובענה, ויבאו כחם היום, אל-בית איש בשת; והוא שכב, את משכב הצהרים. ו והנה באו עד-תוך הבית, לקחי חטים, ויכהו, אל-החמש; ורכב ובענה אחיו, נמלטו. ז ויבאו הבית, והוא-שכב על-מטתו בחדר משכבו, ויכהו וימתהו, ויסירו את-ראשו; ויקחו, את-ראשו, וילכו דרך הערבה, כל-הלילה. ח ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד, חברון, ויאמרו אל-המלך, הנה-ראש איש-בשת בן-שאול איבך אשר בקש את-נפשך; ויתן יהוה לאדני המלך נקמות, היום הזה, משאול, ומזרעו. ט ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו, בני רמון הבארתי--ויאמר להם: חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה. י כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול, והוא-היה כמבשר בעיניו, ואחזה בו, ואהרגהו בצקלג--אשר לתתי-לו, בשרה. יא אף כי-אנשים רשעים, הרגו את-איש-צדיק בביתו--על-משכבו; ועתה, הלוא אבקש את-דמו מידכם, ובערתי אתכם, מן-הארץ. יב ויצו דוד את-הנערים ויהרגום, ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם, ויתלו על-הברכה, בחברון; ואת ראש איש-בשת לקחו, ויקברו בקבר-אבנר בחברון. {פ}