תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ו

א ויהי ארון-יהוה בשדה פלשתים, שבעה חדשים. ב ויקראו פלשתים, לכהנים ולקסמים לאמר, מה-נעשה, לארון יהוה: הודענו, במה נשלחנו למקומו. {ס}

ג ויאמרו, אם-משלחים את-ארון אלהי ישראל אל-תשלחו אתו ריקם--כי-השב תשיבו לו, אשם; אז תרפאו ונודע לכם, למה לא-תסור ידו מכם. ד ויאמרו, מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים, חמשה עפלי טחרי זהב וחמשה עכברי זהב: כי-מגפה אחת לכלם, ולסרניכם. ה ועשיתם צלמי עפליכם טחריכם וצלמי עכבריכם, המשחיתם את-הארץ, ונתתם לאלהי ישראל, כבוד; אולי, יקל את-ידו מעליכם, ומעל אלהיכם, ומעל ארצכם. ו ולמה תכבדו את-לבבכם, כאשר כבדו מצרים ופרעה את-לבם: הלוא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו. ז ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות, אשר לא-עלה עליהם על; ואסרתם את-הפרות בעגלה, והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה. ח ולקחתם את-ארון יהוה, ונתתם אתו אל-העגלה, ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם, תשימו בארגז מצדו; ושלחתם אתו, והלך. ט וראיתם, אם-דרך גבולו יעלה בית שמש--הוא עשה לנו, את-הרעה הגדולה הזאת; ואם-לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו--מקרה הוא, היה לנו. י ויעשו האנשים, כן, ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה; ואת-בניהם, כלו בבית. יא וישמו את-ארון יהוה, אל-העגלה; ואת הארגז, ואת עכברי הזהב, ואת, צלמי טחריהם. יב וישרנה הפרות בדרך, על-דרך בית שמש, במסלה אחת הלכו הלך וגעו, ולא-סרו ימין ושמאול; וסרני פלשתים הלכים אחריהם, עד-גבול בית שמש. יג ובית שמש, קצרים קציר-חטים בעמק; וישאו את-עיניהם, ויראו את-הארון, וישמחו, לראות. יד והעגלה באה אל-שדה יהושע בית-השמשי, ותעמד שם, ושם, אבן גדולה; ויבקעו, את-עצי העגלה, ואת-הפרות, העלו עלה ליהוה. {ס}

טו והלוים הורידו את-ארון יהוה, ואת-הארגז אשר-אתו אשר-בו כלי-זהב, וישמו, אל-האבן הגדולה; ואנשי בית-שמש, העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא--ליהוה. טז וחמשה סרני-פלשתים, ראו; וישבו עקרון, ביום ההוא. {ס} יז ואלה טחרי הזהב, אשר השיבו פלשתים {ר}
אשם ליהוה: {ס} לאשדוד אחד {ס} לעזה {ר}
אחד, {ס} לאשקלון אחד, {ס} לגת {ר}
אחד, {ס} לעקרון אחד. {ס} יח ועכברי {ר}
הזהב, מספר כל-ערי פלשתים לחמשת הסרנים--מעיר מבצר, ועד כפר הפרזי; ועד אבל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה, עד היום הזה, בשדה יהושע בית השמשי. יט ויך באנשי בית-שמש, כי ראו בארון יהוה, ויך בעם שבעים איש, חמשים אלף איש; ויתאבלו העם, כי-הכה יהוה בעם מכה גדולה. כ ויאמרו, אנשי בית-שמש, מי יוכל לעמד, לפני יהוה האלהים הקדוש הזה; ואל-מי, יעלה מעלינו. כא וישלחו, מלאכים, אל-יושבי קרית-יערים, לאמר: השבו פלשתים, את-ארון יהוה--רדו, העלו אתו אליכם.