תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ז

א ויבאו אנשי קרית יערים, ויעלו את-ארון יהוה, ויבאו אתו, אל-בית אבינדב בגבעה; ואת-אלעזר בנו קדשו, לשמר את-ארון יהוה. {פ}

ב ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; וינהו כל-בית ישראל, אחרי יהוה. {ס}

ג ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמר, אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים. ד ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרת; ויעבדו את-יהוה, לבדו. {פ}

ה ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל-יהוה. ו ויקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפט שמואל את-בני ישראל, במצפה. ז וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים, אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, ויראו מפני פלשתים. ח ויאמרו בני-ישראל, אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעק אל-יהוה אלהינו; וישענו, מיד פלשתים. ט ויקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלה ויעלהו עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה. י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים נגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים, ויהמם, וינגפו, לפני ישראל. יא ויצאו אנשי ישראל, מן-המצפה, וירדפו, את-פלשתים; ויכום, עד-מתחת לבית כר. יב ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה, אבן העזר; ויאמר, עד-הנה עזרנו יהוה. יג ויכנעו, הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כל ימי שמואל. יד ותשבנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמרי. טו וישפט שמואל את-ישראל, כל ימי חייו. טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את-ישראל--את כל-המקומות, האלה. יז ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח, ליהוה. {פ}