תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ה

א ויבאו כל-שבטי ישראל, אל-דוד--חברונה; ויאמרו לאמר, הננו עצמך ובשרך אנחנו. ב גם-אתמול גם-שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה הייתה מוציא המוציא והמבי, את-ישראל; ויאמר יהוה לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה לנגיד, על-ישראל. ג ויבאו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דוד למלך, על-ישראל. {ס}

ד בן-שלשים שנה דוד, במלכו; ארבעים שנה, מלך. ה בחברון מלך על-יהודה, שבע שנים וששה חדשים; ובירושלם מלך, שלשים ושלש שנה, על כל-ישראל, ויהודה. ו וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל-היבסי יושב הארץ; ויאמר לדוד לאמר, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העורים והפסחים לאמר, לא-יבוא דוד הנה. ז וילכד דוד, את מצדת ציון--היא, עיר דוד. ח ויאמר דוד ביום ההוא, כל-מכה יבסי ויגע בצנור, ואת-הפסחים ואת-העורים, שנאו שנואי נפש דוד; על-כן, יאמרו, עור ופסח, לא יבוא אל-הבית. ט וישב דוד במצדה, ויקרא-לה עיר דוד; ויבן דוד סביב, מן-המלוא וביתה. י וילך דוד, הלוך וגדול; ויהוה אלהי צבאות, עמו. {פ}

יא וישלח חירם מלך-צר מלאכים, אל-דוד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדוד. יב וידע דוד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל; וכי נשא ממלכתו, בעבור עמו ישראל. {ס}

יג ויקח דוד עוד פלגשים ונשים, מירושלם, אחרי, באו מחברון; ויולדו עוד לדוד, בנים ובנות. יד ואלה, שמות הילדים לו--בירושלם: שמוע ושובב, ונתן ושלמה. טו ויבחר ואלישוע, ונפג ויפיע. טז ואלישמע ואלידע, ואליפלט. {פ}

יז וישמעו פלשתים, כי-משחו את-דוד למלך על-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דוד; וישמע דוד, וירד אל-המצודה. יח ופלשתים, באו; וינטשו, בעמק רפאים. יט וישאל דוד ביהוה, לאמר, האעלה אל-פלשתים, התתנם בידי; {פ}

ויאמר יהוה אל-דוד עלה, כי-נתן אתן את-הפלשתים בידך. כ ויבא דוד בבעל-פרצים, ויכם שם דוד, ויאמר, פרץ יהוה את-איבי לפני כפרץ מים; על-כן, קרא שם-המקום ההוא--בעל פרצים. כא ויעזבו-שם, את-עצביהם; וישאם דוד, ואנשיו. {פ}

כב ויספו עוד פלשתים, לעלות; וינטשו, בעמק רפאים. כג וישאל דוד ביהוה, ויאמר לא תעלה; הסב, אל-אחריהם, ובאת להם, ממול בכאים. כד ויהי בשמעך כשמעך את-קול צעדה, בראשי הבכאים--אז תחרץ: כי אז, יצא יהוה לפניך, להכות, במחנה פלשתים. כה ויעש דוד כן, כאשר צוהו יהוה; ויך, את-פלשתים, מגבע, עד-באך גזר. {פ}