תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק כ

א ושם נקרא איש בליעל, ושמו שבע בן-בכרי--איש ימיני; ויתקע בשפר, ויאמר אין-לנו חלק בדוד ולא נחלה-לנו בבן-ישי--איש לאהליו, ישראל. ב ויעל כל-איש ישראל, מאחרי דוד, אחרי, שבע בן-בכרי; ואיש יהודה דבקו במלכם, מן-הירדן ועד-ירושלם. ג ויבא דוד אל-ביתו, ירושלם, ויקח המלך את עשר-נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית-משמרת ויכלכלם, ואליהם לא-בא; ותהיינה צררות עד-יום מתן, אלמנות חיות. {ס}

ד ויאמר המלך אל-עמשא, הזעק-לי את-איש-יהודה שלשת ימים; ואתה, פה עמד. ה וילך עמשא, להזעיק את-יהודה; וייחר ויוחר, מן-המועד אשר יעדו. {ס}

ו ויאמר דוד, אל-אבישי, עתה ירע לנו שבע בן-בכרי, מן-אבשלום; אתה קח את-עבדי אדניך, ורדף אחריו--פן-מצא לו ערים בצרות, והציל עיננו. ז ויצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי וכל-הגברים; ויצאו, מירושלם, לרדף, אחרי שבע בן-בכרי. ח הם, עם-האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא, בא לפניהם; ויואב חגור מדו לבשו, ועלו חגור חרב מצמדת על-מתניו בתערה, והוא יצא, ותפל. {ס}

ט ויאמר יואב לעמשא, השלום אתה אחי; ותחז יד-ימין יואב, בזקן עמשא--לנשק-לו. י ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב, ויכהו בה אל-החמש וישפך מעיו ארצה ולא-שנה לו--וימת; ויואב, ואבישי אחיו, רדף, אחרי שבע בן-בכרי. יא ואיש עמד עליו, מנערי יואב; ויאמר, מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדוד--אחרי יואב. יב ועמשא מתגלל בדם, בתוך המסלה; וירא האיש כי-עמד כל-העם, ויסב את-עמשא מן-המסלה השדה וישלך עליו בגד, כאשר ראה, כל-הבא עליו ועמד. יג כאשר הגה, מן-המסלה--עבר כל-איש, אחרי יואב, לרדף, אחרי שבע בן-בכרי. יד ויעבר בכל-שבטי ישראל, אבלה ובית מעכה--וכל-הברים; {ס} ויקלהו ויקהלו, ויבאו אף-אחריו. טו ויבאו ויצרו עליו, באבלה בית המעכה, וישפכו סללה אל-העיר, ותעמד בחל; וכל-העם אשר את-יואב, משחיתם להפיל החומה. טז ותקרא אשה חכמה, מן-העיר; שמעו שמעו, אמרו-נא אל-יואב, קרב עד-הנה, ואדברה אליך. יז ויקרב אליה, ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני; ותאמר לו, שמע דברי אמתך, ויאמר, שמע אנכי. יח ותאמר, לאמר: דבר ידברו בראשנה לאמר, שאול ישאלו באבל וכן התמו. יט אנכי, שלמי אמוני ישראל; אתה מבקש, להמית עיר ואם בישראל--למה תבלע, נחלת יהוה. {פ}

כ ויען יואב, ויאמר: חלילה חלילה לי, אם-אבלע ואם-אשחית. כא לא-כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד--תנו-אתו לבדו, ואלכה מעל העיר; ותאמר האשה אל-יואב, הנה ראשו משלך אליך בעד החומה. כב ותבוא האשה אל-כל-העם בחכמתה, ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישלכו אל-יואב, ויתקע בשפר, ויפצו מעל-העיר איש לאהליו; ויואב שב ירושלם, אל-המלך. {ס}

כג ויואב, אל כל-הצבא ישראל; ובניה, בן-יהוידע, על-הכרי הכרתי, ועל-הפלתי. כד ואדרם, על-המס; ויהושפט בן-אחילוד, המזכיר. כה ושיא ושוא, ספר; וצדוק ואביתר, כהנים. כו וגם, עירא היארי, היה כהן, לדוד. {ס}