תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ט

א ויהי-איש מבן ימין מבנימין, ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח--בן-איש ימיני: גבור, חיל. ב ולו-היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבה מכל-העם. ג ותאבדנה, האתנות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא אתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתנת. ד ויעבר בהר-אפרים ויעבר בארץ-שלשה, ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבר בארץ-ימיני ולא מצאו. ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עמו, לכה ונשובה--פן-יחדל אבי מן-האתנות, ודאג לנו. ו ויאמר לו, הנה-נא איש-אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כל אשר-ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם--אולי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה. ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש--כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלהים: מה, אתנו. ח ויסף הנער, לענות את-שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלהים, והגיד לנו את-דרכנו. ט לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים, לכו ונלכה, עד-הראה: כי לנביא היום, יקרא לפנים הראה. י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל-העיר, אשר-שם, איש האלהים. יא המה, עלים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יצאות לשאב מים; ויאמרו להן, היש בזה הראה. יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר--כי זבח היום לעם, בבמה. יג כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל, כי לא-יאכל העם עד-באו--כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקראים; ועתה עלו, כי-אתו כהיום תמצאון אתו. יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יצא לקראתם, לעלות הבמה. {ס}

טו ויהוה, גלה את-אזן שמואל, יום אחד, לפני בוא-שאול לאמר. טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי, מיד פלשתים: כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אלי. יז ושמואל, ראה את-שאול; ויהוה ענהו--הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצר בעמי. יח ויגש שאול את-שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הראה. יט ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנכי הראה--עלה לפני הבמה, ואכלתם עמי היום; ושלחתיך בבקר, וכל אשר בלבבך אגיד לך. כ ולאתנות האבדות לך, היום שלשת הימים--אל-תשם את-לבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל-חמדת ישראל--הלוא לך, ולכל בית אביך. {ס}

כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצערה, מכל-משפחות שבטי בנימן; ולמה דברת אלי, כדבר הזה. {ס}

כב ויקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; ויתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלשם איש. כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך--אשר אמרתי אליך, שים אתה עמך. כד וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכל--כי למועד שמור-לך לאמר, העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל, ביום ההוא. כה וירדו מהבמה, העיר; וידבר עם-שאול, על-הגג. כו וישכמו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגג הגגה לאמר, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, ויצאו שניהם הוא ושמואל--החוצה. כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול אמר לנער ויעבר לפנינו, ויעבר; ואתה עמד כיום, ואשמיעך את-דבר אלהים. {פ}