תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ב

א ויהי אחרי-כן, וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברנה. ב ויעל שם דוד, וגם שתי נשיו--אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. ג ואנשיו אשר-עמו העלה דוד, איש וביתו; וישבו, בערי חברון. ד ויבאו אנשי יהודה, וימשחו-שם את-דוד למלך על-בית יהודה; ויגדו לדוד, לאמר, אנשי יביש גלעד, אשר קברו את-שאול. {ס}

ה וישלח דוד מלאכים, אל-אנשי יביש גלעד; ויאמר אליהם, ברכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם-אדניכם עם-שאול, ותקברו אתו. ו ועתה, יעש-יהוה עמכם חסד ואמת; וגם אנכי, אעשה אתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה. ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני-חיל--כי-מת, אדניכם שאול; וגם-אתי, משחו בית-יהודה למלך--עליהם. {פ}

ח ואבנר בן-נר, שר-צבא אשר לשאול--לקח, את-איש בשת בן-שאול, ויעברהו, מחנים. ט וימלכהו, אל-הגלעד, ואל-האשורי, ואל-יזרעאל; ועל-אפרים, ועל-בנימן, ועל-ישראל, כלה. {פ}

י בן-ארבעים שנה איש-בשת בן-שאול, במלכו על-ישראל, ושתים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דוד. יא ויהי מספר הימים, אשר היה דוד מלך בחברון על-בית יהודה--שבע שנים, וששה חדשים. {ס}

יב ויצא אבנר בן-נר, ועבדי איש-בשת בן-שאול, ממחנים, גבעונה. יג ויואב בן-צרויה ועבדי דוד, יצאו, ויפגשום על-ברכת גבעון, יחדו; וישבו אלה על-הברכה, מזה, ואלה על-הברכה, מזה. יד ויאמר אבנר, אל-יואב, יקומו נא הנערים, וישחקו לפנינו; ויאמר יואב, יקמו. טו ויקמו, ויעברו במספר--שנים עשר לבנימן, ולאיש בשת בן-שאול, ושנים עשר, מעבדי דוד. טז ויחזקו איש בראש רעהו, וחרבו בצד רעהו, ויפלו, יחדו; ויקרא למקום ההוא, חלקת הצרים אשר בגבעון. יז ותהי המלחמה קשה עד-מאד, ביום ההוא; וינגף אבנר ואנשי ישראל, לפני עבדי דוד. יח ויהיו-שם, שלשה בני צרויה--יואב ואבישי, ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו, כאחד הצבים אשר בשדה. יט וירדף עשהאל, אחרי אבנר; ולא-נטה ללכת, על-הימין ועל-השמאול, מאחרי, אבנר. כ ויפן אבנר, אחריו, ויאמר, האתה זה עשהאל; ויאמר, אנכי. כא ויאמר לו אבנר, נטה לך על-ימינך או על-שמאלך, ואחז לך אחד מהנערים, וקח-לך את-חלצתו; ולא-אבה עשהאל, לסור מאחריו. כב ויסף עוד אבנר, לאמר אל-עשהאל, סור לך, מאחרי: למה אככה, ארצה, ואיך אשא פני, אל-יואב אחיך. כג וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל-החמש ותצא החנית מאחריו, ויפל-שם, וימת תחתו; ויהי כל-הבא אל-המקום אשר-נפל שם עשהאל, וימת--ויעמדו. כד וירדפו יואב ואבישי, אחרי אבנר; והשמש באה--והמה באו עד-גבעת אמה, אשר על-פני-גיח דרך מדבר גבעון. כה ויתקבצו בני-בנימן אחרי אבנר, ויהיו לאגדה אחת; ויעמדו, על ראש-גבעה אחת. כו ויקרא אבנר אל-יואב, ויאמר הלנצח תאכל חרב--הלוא ידעתה, כי-מרה תהיה באחרונה; ועד-מתי לא-תאמר לעם, לשוב מאחרי אחיהם. כז ויאמר יואב--חי האלהים, כי לולא דברת: כי אז מהבקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו. כח ויתקע יואב, בשופר, ויעמדו כל-העם, ולא-ירדפו עוד אחרי ישראל; ולא-יספו עוד, להלחם. כט ואבנר ואנשיו, הלכו בערבה, כל, הלילה ההוא; ויעברו את-הירדן, וילכו כל-הבתרון, ויבאו, מחנים. ל ויואב, שב מאחרי אבנר, ויקבץ, את-כל-העם; ויפקדו מעבדי דוד, תשעה-עשר איש--ועשהאל. לא ועבדי דוד, הכו מבנימן, ובאנשי, אבנר: שלש-מאות וששים איש, מתו. לב וישאו, את-עשהאל, ויקברהו בקבר אביו, אשר בית לחם; וילכו כל-הלילה, יואב ואנשיו, ויאר להם, בחברון.