תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק טז

א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי--כי-ראיתי בבניו לי, מלך. ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תקח בידך, ואמרת, לזבח ליהוה באתי. ג וקראת לישי, בזבח; ואנכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אמר אליך. ד ויעש שמואל, את אשר דבר יהוה, ויבא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלם בואך. ה ויאמר שלום, לזבח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם אתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח. ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו. {ס}

ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו--כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב. ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעברהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה. ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה. י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה. יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רעה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסב עד-באו פה. יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עינים וטוב ראי; {פ}

ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא. יג ויקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דוד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה. יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; ובעתתו רוח-רעה, מאת יהוה. טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו: הנה-נא רוח-אלהים רעה, מבעתך. טז יאמר-נא אדננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש ידע מנגן בכנור; והיה, בהיות עליך רוח-אלהים רעה--ונגן בידו, וטוב לך. {פ}

יז ויאמר שאול, אל-עבדיו: ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אלי. יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תאר; ויהוה, עמו. יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אלי את-דוד בנך אשר בצאן. כ ויקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עזים, אחד; וישלח ביד-דוד בנו, אל-שאול. כא ויבא דוד אל-שאול, ויעמד לפניו; ויאהבהו מאד, ויהי-לו נשא כלים. כב וישלח שאול, אל-ישי לאמר: יעמד-נא דוד לפני, כי-מצא חן בעיני. כג והיה, בהיות רוח-אלהים אל-שאול, ולקח דוד את-הכנור, ונגן בידו; ורוח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה. {פ}