תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יח

א ויפקד דוד, את-העם אשר אתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות. ב וישלח דוד את-העם, השלשית ביד-יואב והשלשית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלשת, ביד אתי הגתי; {ס} ויאמר המלך אל-העם, יצא אצא גם-אני עמכם. ג ויאמר העם לא תצא, כי אם-נס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימתו חצינו לא-ישימו אלינו לב--כי-עתה כמנו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזיר לעזור. {ס}

ד ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמד המלך, אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים. ה ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-אתי, לאמר, לאט-לי, לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצות המלך את-כל-השרים--על-דבר אבשלום. ו ויצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפרים. ז וינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דוד; ותהי-שם המגפה גדולה, ביום ההוא--עשרים אלף. ח ותהי-שם המלחמה נפצות נפוצת, על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכל בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא. ט ויקרא, אבשלום, לפני, עבדי דוד; ואבשלום רכב על-הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו, עבר. י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלם, תלוי, באלה. יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועלי, לתת לך עשרה כסף, וחגרה, אחת. יב ויאמר האיש, אל-יואב, ולא ולוא אנכי שקל על-כפי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך: כי באזנינו צוה המלך, אתך ואת-אבישי ואת-אתי לאמר, שמרו-מי, בנער באבשלום. יג או-עשיתי בנפשו בנפשי שקר, וכל-דבר לא-יכחד מן-המלך; ואתה, תתיצב מנגד. יד ויאמר יואב, לא-כן אחילה לפניך; ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה. טו ויסבו עשרה נערים, נשאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום, וימתהו. טז ויתקע יואב, בשפר, וישב העם, מרדף אחרי ישראל: כי-חשך יואב, את-העם. יז ויקחו את-אבשלום, וישלכו אתו ביער אל-הפחת הגדול, ויצבו עליו גל-אבנים, גדול מאד; וכל-ישראל--נסו, איש לאהלו. יח ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, ויקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה. {ס}

יט ואחימעץ בן-צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך: כי-שפטו יהוה, מיד איביו. כ ויאמר לו יואב, לא איש בשרה אתה היום הזה, ובשרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על- כן בן-המלך מת. כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראיתה; וישתחו כושי ליואב, וירץ. כב ויסף עוד אחימעץ בן-צדוק, ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולכה, אין-בשורה מצאת. כג ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבר את-הכושי. כד ודוד יושב, בין-שני השערים; וילך הצפה אל-גג השער, אל-החומה, וישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו. כה ויקרא הצפה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב. כו וירא הצפה, איש-אחר רץ, ויקרא הצפה אל-השער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם-זה מבשר. כז ויאמר, הצפה, אני ראה את-מרוצת הראשון, כמרצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא. כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה; {ס} ויאמר, ברוך יהוה אלהיך, אשר סגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדני המלך. {ס}

כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את-עבד המלך יואב, ואת-עבדך, ולא ידעתי, מה. ל ויאמר המלך, סב התיצב כה; ויסב, ויעמד. לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדני המלך--כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך. {ס}

לב ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער איבי אדני המלך, וכל אשר-קמו עליך, לרעה. {ס}