תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
א וירגז המלך, ויעל על-עלית השער--ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני. ב ויגד, ליואב: הנה המלך בכה ויתאבל, על-אבשלום. ג ותהי התשעה ביום ההוא, לאבל--לכל-העם: כי-שמע העם, ביום ההוא לאמר, נעצב המלך, על-בנו. ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר: כאשר יתגנב, העם הנכלמים--בנוסם, במלחמה. ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול: בני, אבשלום, אבשלום, בני בני. {ס}
ו ויבא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הבשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנתיך, ונפש נשיך ונפש פלגשיך. ז לאהבה, את-שנאיך, ולשנא, את-אהביך: כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים--כי ידעתי היום כי לא לוא אבשלום חי וכלנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך. ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך: {ס} כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעריך עד-עתה. {ס}
ט ויקם המלך, וישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמר, הנה המלך יושב בשער, ויבא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאהליו. {ס}
י ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמר: המלך הצילנו מכף איבינו, והוא מלטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ, מעל אבשלום. יא ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרשים--להשיב את-המלך. {ס}
יב והמלך דוד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים לאמר, דברו אל-זקני יהודה לאמר, למה תהיו אחרנים להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר, כל-ישראל, בא אל-המלך, אל-ביתו. יג אחי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרנים, להשיב את-המלך. יד ולעמשא, תמרו, הלוא עצמי ובשרי, אתה; כה יעשה-לי אלהים, וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפני כל-הימים, תחת יואב. טו ויט את-לבב כל-איש-יהודה, כאיש אחד; וישלחו, אל-המלך, שוב אתה, וכל-עבדיך. טז וישב המלך, ויבא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך, את-הירדן. יז וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר, מבחורים; וירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דוד. יח ואלף איש עמו, מבנימן, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו; וצלחו הירדן, לפני המלך. יט ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב, בעינו; ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעברו, בירדן. כ ויאמר אל-המלך, אל-יחשב-לי אדני עון, ואל-תזכר את אשר העוה עבדך, ביום אשר-יצא אדני-המלך מירושלם--לשום המלך, אל-לבו. כא כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת, לקראת אדני המלך. {ס}
כב ויען אבישי בן-צרויה, ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי: כי קלל, את-משיח יהוה. {ס}
כג ויאמר דוד, מה-לי ולכם בני צרויה--כי-תהיו-לי היום, לשטן; היום, יומת איש בישראל--כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל. כד ויאמר המלך אל-שמעי, לא תמות; וישבע לו, המלך. {ס}
כה ומפבשת, בן-שאול, ירד, לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום. כו ויהי כי-בא ירושלם, לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עמי מפיבשת. כז ויאמר, אדני המלך עבדי רמני: כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה, ואלך את-המלך--כי פסח, עבדך. כח וירגל בעבדך, אל-אדני המלך; ואדני המלך כמלאך האלהים, ועשה הטוב בעיניך. כט כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מות לאדני המלך, ותשת את-עבדך, באכלי שלחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעק עוד אל-המלך. {פ}
ל ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי--אתה וציבא, תחלקו את-השדה. לא ויאמר מפיבשת אל-המלך, גם את-הכל יקח: אחרי אשר-בא אדני המלך, בשלום--אל-ביתו. {ס}
לב וברזלי, הגלעדי, ירד, מרגלים; ויעבר את-המלך הירדן, לשלחו את-בירדן הירדן. לג וברזלי זקן מאד, בן-שמנים שנה; והוא-כלכל את-המלך בשיבתו במחנים, כי-איש גדול הוא מאד. לד ויאמר המלך, אל-ברזלי: אתה עבר אתי, וכלכלתי אתך עמדי בירושלם. לה ויאמר ברזלי, אל-המלך: כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך, ירושלם. לו בן-שמנים שנה אנכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדני המלך. לז כמעט יעבר עבדך, את-הירדן--את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת. לח ישב-נא עבדך ואמת בעירי, עם קבר אבי ואמי; והנה עבדך כמהם, יעבר עם-אדני המלך, ועשה-לו, את אשר-טוב בעיניך. {ס}
לט ויאמר המלך, אתי יעבר כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכל אשר-תבחר עלי, אעשה-לך. מ ויעבר כל-העם את-הירדן, והמלך עבר; וישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקמו. {ס}
מא ויעבר המלך הגלגלה, וכמהן עבר עמו; וכל-עם יהודה, ויעברו העברו את-המלך, וגם, חצי עם ישראל. מב והנה כל-איש ישראל, באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעברו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דוד, עמו. {ס}
מג ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אלי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה: האכול אכלנו מן-המלך, אם-נשאת נשא לנו. {ס}
מד ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדוד אני ממך, ומדוע הקלתני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; ויקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד