תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ז

א הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמר. ב עמד, בשער בית יהוה, וקראת שם, את-הדבר הזה; ואמרת שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה הבאים בשערים האלה, להשתחות, ליהוה. {ס}

ג כה-אמר יהוה צבאות, אלהי ישראל, היטיבו דרכיכם, ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה. ד אל-תבטחו לכם, אל-דברי השקר לאמר: היכל יהוה היכל יהוה, היכל יהוה המה. ה כי אם-היטיב תיטיבו, את-דרכיכם ואת-מעלליכם: אם-עשו תעשו משפט, בין איש ובין רעהו. ו גר יתום ואלמנה, לא תעשקו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה; ואחרי אלהים אחרים לא תלכו, לרע לכם. ז ושכנתי אתכם, במקום הזה--בארץ, אשר נתתי לאבותיכם: למן-עולם, ועד-עולם. ח הנה אתם בטחים לכם, על-דברי השקר--לבלתי, הועיל. ט הגנב רצח ונאף, והשבע לשקר וקטר לבעל; והלך, אחרי אלהים אחרים--אשר לא-ידעתם. י ובאתם ועמדתם לפני, בבית הזה אשר נקרא-שמי עליו, ואמרתם, נצלנו--למען עשות, את כל-התועבות האלה. יא המערת פרצים, היה הבית הזה אשר-נקרא-שמי עליו--בעיניכם; גם אנכי הנה ראיתי, נאם-יהוה. יב כי לכו-נא, אל-מקומי אשר בשילו, אשר שכנתי שמי שם, בראשונה; וראו, את אשר-עשיתי לו, מפני, רעת עמי ישראל. יג ועתה, יען עשותכם את-כל-המעשים האלה--נאם-יהוה; ואדבר אליכם השכם ודבר, ולא שמעתם, ואקרא אתכם, ולא עניתם. יד ועשיתי לבית אשר נקרא-שמי עליו, אשר אתם בטחים בו, ולמקום, אשר-נתתי לכם ולאבותיכם--כאשר עשיתי, לשלו. טו והשלכתי אתכם, מעל פני, כאשר השלכתי את-כל-אחיכם, את כל-זרע אפרים. {פ}

טז ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תשא בעדם רנה ותפלה--ואל-תפגע-בי: כי-אינני שמע, אתך. יז האינך ראה, מה המה עשים בערי יהודה, ובחצות, ירושלם. יח הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את-האש, והנשים, לשות בצק: לעשות כונים למלכת השמים, והסך נסכים לאלהים אחרים--למען, הכעסני. יט האתי הם מכעסים, נאם-יהוה; הלוא אתם, למען בשת פניהם. כ לכן כה-אמר אדני יהוה, הנה אפי וחמתי נתכת אל-המקום הזה, על-האדם ועל-הבהמה, ועל-עץ השדה ועל-פרי האדמה; ובערה, ולא תכבה. {פ}

כא כה אמר יהוה צבאות, אלהי ישראל: עלותיכם ספו על-זבחיכם, ואכלו בשר. כב כי לא-דברתי את-אבותיכם, ולא צויתים, ביום הוציא הוציאי אותם, מארץ מצרים--על-דברי עולה, וזבח. כג כי אם-את-הדבר הזה צויתי אותם לאמר, שמעו בקולי--והייתי לכם לאלהים, ואתם תהיו-לי לעם; והלכתם, בכל-הדרך אשר אצוה אתכם, למען, ייטב לכם. כד ולא שמעו, ולא-הטו את-אזנם, וילכו במעצות, בשררות לבם הרע; ויהיו לאחור, ולא לפנים. כה למן-היום, אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים, עד, היום הזה--ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים, יום השכם ושלח. כו ולוא שמעו אלי, ולא הטו את-אזנם; ויקשו, את-ערפם--הרעו, מאבותם. כז ודברת אליהם את-כל-הדברים האלה, ולא ישמעו אליך; וקראת אליהם, ולא יענוכה. כח ואמרת אליהם, זה הגוי אשר לוא-שמעו בקול יהוה אלהיו, ולא לקחו, מוסר; אבדה, האמונה, ונכרתה, מפיהם. {ס}

כט גזי נזרך והשליכי, ושאי על-שפים קינה: כי מאס יהוה, ויטש את-דור עברתו. ל כי-עשו בני-יהודה הרע בעיני, נאם-יהוה: שמו שקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו--לטמאו. לא ובנו במות התפת, אשר בגיא בן-הנם, לשרף את-בניהם ואת-בנתיהם, באש--אשר לא צויתי, ולא עלתה על-לבי. {פ}

לב לכן הנה-ימים באים, נאם-יהוה, ולא-יאמר עוד התפת וגיא בן-הנם, כי אם-גיא ההרגה; וקברו בתפת, מאין מקום. לג והיתה נבלת העם הזה, למאכל, לעוף השמים, ולבהמת הארץ; ואין, מחריד. לד והשבתי מערי יהודה, ומחצות ירושלם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה: כי לחרבה, תהיה הארץ.