תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק י

א שמעו את-הדבר, אשר דבר יהוה עליכם--בית ישראל. ב כה אמר יהוה, אל-דרך הגוים אל-תלמדו, ומאתות השמים, אל-תחתו: כי-יחתו הגוים, מהמה. ג כי-חקות העמים, הבל הוא: כי-עץ מיער כרתו, מעשה ידי-חרש במעצד. ד בכסף ובזהב, ייפהו; במסמרות ובמקבות יחזקום, ולוא יפיק. ה כתמר מקשה המה ולא ידברו, נשוא ינשוא כי לא יצעדו; אל-תיראו מהם כי-לא ירעו, וגם-היטיב אין אותם. {פ}

ו מאין כמוך, יהוה: גדול אתה וגדול שמך, בגבורה. ז מי לא יראך מלך הגוים, כי לך יאתה: כי בכל-חכמי הגוים ובכל-מלכותם, מאין כמוך. ח ובאחת, יבערו ויכסלו; מוסר הבלים, עץ הוא. ט כסף מרקע מתרשיש יובא, וזהב מאופז--מעשה חרש, וידי צורף; תכלת וארגמן לבושם, מעשה חכמים כלם. י ויהוה אלהים אמת, הוא-אלהים חיים ומלך עולם; מקצפו תרעש הארץ, ולא-יכלו גוים זעמו. {פ}

יא כדנה, תאמרון להום, אלהיא, די-שמיא וארקא לא עבדו; יאבדו מארעא ומן-תחות שמיא, אלה. {ס}

יב עשה ארץ בכחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו, נטה שמים. יג לקול תתו המון מים, בשמים, ויעלה נשאים, מקצה ארץ הארץ; ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאצרתיו. יד נבער כל-אדם מדעת, הביש כל-צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא-רוח בם. טו הבל המה, מעשה תעתעים; בעת פקדתם, יאבדו. טז לא-כאלה חלק יעקב, כי-יוצר הכל הוא, וישראל, שבט נחלתו: יהוה צבאות, שמו. {ס}

יז אספי מארץ, כנעתך--ישבתי ישבת, במצור. {ס}

יח כי-כה אמר יהוה, הנני קולע את-יושבי הארץ בפעם הזאת; והצרתי להם, למען ימצאו. {ס}

יט אוי לי על-שברי, נחלה מכתי; ואני אמרתי, אך זה חלי ואשאנו. כ אהלי שדד, וכל-מיתרי נתקו; בני יצאני, ואינם--אין-נטה עוד אהלי, ומקים יריעותי. כא כי נבערו הרעים, ואת-יהוה לא דרשו; על-כן לא השכילו, וכל-מרעיתם נפוצה. {פ}

כב קול שמועה הנה באה, ורעש גדול מארץ צפון: לשום את-ערי יהודה, שממה--מעון תנים. {ס}

כג ידעתי יהוה, כי לא לאדם דרכו; לא-לאיש הלך, והכין את-צעדו. כד יסרני יהוה, אך-במשפט: אל-באפך, פן-תמעטני. כה שפך חמתך, על-הגוים אשר לא-ידעוך, ועל משפחות, אשר בשמך לא קראו: כי-אכלו את-יעקב, ואכלהו ויכלהו, ואת-נוהו, השמו. {פ}