תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יג

א כה-אמר יהוה אלי, הלוך וקנית לך אזור פשתים, ושמתו, על-מתניך; ובמים, לא תבאהו. ב ואקנה את-האזור, כדבר יהוה; ואשם, על-מתני. {פ}

ג ויהי דבר-יהוה אלי, שנית לאמר. ד קח את-האזור אשר קנית, אשר על-מתניך; וקום לך פרתה, וטמנהו שם בנקיק הסלע. ה ואלך, ואטמנהו בפרת, כאשר צוה יהוה, אותי. ו ויהי, מקץ ימים רבים; ויאמר יהוה אלי, קום לך פרתה, וקח משם את-האזור, אשר צויתיך לטמנו-שם. ז ואלך פרתה--ואחפר ואקח את-האזור, מן-המקום אשר-טמנתיו שמה; והנה נשחת האזור, לא יצלח לכל. {פ}

ח ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ט כה, אמר יהוה: ככה אשחית את-גאון יהודה, ואת-גאון ירושלם--הרב. י העם הזה הרע המאנים לשמוע את-דברי, ההלכים בשררות לבם, וילכו אחרי אלהים אחרים, לעבדם ולהשתחות להם; ויהי כאזור הזה, אשר לא-יצלח לכל. {ס}

יא כי כאשר ידבק האזור אל-מתני-איש, כן הדבקתי אלי את-כל-בית ישראל ואת-כל-בית יהודה נאם-יהוה, להיות לי לעם, ולשם ולתהלה ולתפארת; ולא, שמעו. יב ואמרת אליהם את-הדבר הזה, {ס} כה-אמר יהוה אלהי ישראל, כל-נבל, ימלא יין; ואמרו אליך--הידע לא נדע, כי כל-נבל ימלא יין. יג ואמרת אליהם כה-אמר יהוה, הנני ממלא את-כל-ישבי הארץ הזאת ואת-המלכים הישבים לדוד על-כסאו ואת-הכהנים ואת-הנבאים ואת כל-ישבי ירושלם--שכרון. יד ונפצתים איש אל-אחיו והאבות והבנים, יחדו--נאם-יהוה; לא-אחמול ולא-אחוס ולא ארחם, מהשחיתם. טו שמעו והאזינו, אל-תגבהו: כי יהוה, דבר. טז תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך, ובטרם יתנגפו רגליכם על-הרי נשף; וקויתם לאור ושמה לצלמות, ישית ושית לערפל. יז ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה-נפשי מפני גוה; ודמע תדמע ותרד עיני, דמעה, כי נשבה, עדר יהוה. {ס}

יח אמר למלך ולגבירה, השפילו שבו: כי ירד מראשותיכם, עטרת תפארתכם. יט ערי הנגב סגרו, ואין פתח; הגלת יהודה כלה, הגלת שלומים. {ס}

כ שאי שאו עיניכם וראי וראו, הבאים מצפון; איה, העדר נתן-לך--צאן, תפארתך. כא מה-תאמרי, כי-יפקד עליך, ואת למדת אתם עליך אלפים, לראש; הלוא חבלים יאחזוך, כמו אשת לדה. כב וכי תאמרי בלבבך, מדוע קראני אלה; ברב עונך נגלו שוליך, נחמסו עקביך. כג היהפך כושי עורו, ונמר חברברתיו; גם-אתם תוכלו להיטיב, למדי הרע. כד ואפיצם, כקש-עובר, לרוח, מדבר. כה זה גורלך מנת-מדיך מאתי, נאם-יהוה, אשר שכחת אותי, ותבטחי בשקר. כו וגם-אני חשפתי שוליך, על-פניך; ונראה, קלונך. כז נאפיך ומצהלותיך, זמת זנותך, על-גבעות בשדה, ראיתי שקוציך; אוי לך, ירושלם--לא תטהרי, אחרי מתי עד. {ס}