תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כג

א הוי רעים, מאבדים ומפצים את-צאן מרעיתי--נאם-יהוה. {ס}

ב לכן כה-אמר יהוה אלהי ישראל, על-הרעים הרעים את-עמי, אתם הפצתם את-צאני ותדחום, ולא פקדתם אתם; הנני פקד עליכם את-רע מעלליכם, נאם-יהוה. ג ואני, אקבץ את-שארית צאני, מכל הארצות, אשר-הדחתי אתם שם; והשבתי אתהן על-נוהן, ופרו ורבו. ד והקמתי עליהם רעים, ורעום; ולא-ייראו עוד ולא-יחתו ולא יפקדו, נאם-יהוה. {ס}

ה הנה ימים באים נאם-יהוה, והקמתי לדוד צמח צדיק; ומלך מלך והשכיל, ועשה משפט וצדקה בארץ. ו בימיו תושע יהודה, וישראל ישכן לבטח; וזה-שמו אשר-יקראו, יהוה צדקנו. {פ}

ז לכן הנה-ימים באים, נאם-יהוה; ולא-יאמרו עוד חי-יהוה, אשר העלה את-בני ישראל מארץ מצרים. ח כי אם-חי-יהוה, אשר העלה ואשר הביא את-זרע בית ישראל מארץ צפונה, ומכל הארצות, אשר הדחתים שם; וישבו, על-אדמתם. {פ}

ט לנבאים נשבר לבי בקרבי, רחפו כל-עצמותי--הייתי כאיש שכור, וכגבר עברו יין: מפני יהוה, ומפני דברי קדשו. י כי מנאפים, מלאה הארץ--כי-מפני אלה אבלה הארץ, יבשו נאות מדבר; ותהי מרוצתם רעה, וגבורתם לא-כן. יא כי-גם-נביא גם-כהן, חנפו; גם-בביתי מצאתי רעתם, נאם-יהוה. יב לכן יהיה דרכם להם, כחלקלקות באפלה, ידחו, ונפלו בה: כי-אביא עליהם רעה שנת פקדתם, נאם-יהוה. יג ובנביאי שמרון, ראיתי תפלה; הנבאו בבעל, ויתעו את-עמי את-ישראל. יד ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה, נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים, לבלתי-שבו, איש מרעתו; היו-לי כלם כסדם, וישביה כעמרה. {פ}

טו לכן כה-אמר יהוה צבאות, על-הנבאים, הנני מאכיל אותם לענה, והשקתים מי-ראש: כי, מאת נביאי ירושלם, יצאה חנפה, לכל-הארץ. {פ}

טז כה-אמר יהוה צבאות, אל-תשמעו על-דברי הנבאים הנבאים לכם--מהבלים המה, אתכם: חזון לבם ידברו, לא מפי יהוה. יז אמרים אמור, למנאצי, דבר יהוה, שלום יהיה לכם; וכל הלך בשררות לבו, אמרו, לא-תבוא עליכם, רעה. יח כי מי עמד בסוד יהוה, וירא וישמע את-דברו; מי-הקשיב דברי דברו, וישמע. {ס}

יט הנה סערת יהוה, חמה יצאה, וסער, מתחולל; על ראש רשעים, יחול. כ לא ישוב אף-יהוה, עד-עשתו ועד-הקימו מזמות לבו; באחרית, הימים, תתבוננו בה, בינה. כא לא-שלחתי את-הנבאים, והם רצו; לא-דברתי אליהם, והם נבאו. כב ואם-עמדו, בסודי--וישמעו דברי, את-עמי, וישבום מדרכם הרע, ומרע מעלליהם. {ס}

כג האלהי מקרב אני, נאם-יהוה: ולא אלהי, מרחק. כד אם-יסתר איש במסתרים ואני לא-אראנו, נאם-יהוה: הלוא את-השמים ואת-הארץ אני מלא, נאם-יהוה. כה שמעתי, את אשר-אמרו הנבאים, הנבאים בשמי שקר, לאמר: חלמתי, חלמתי. כו עד-מתי, היש בלב הנבאים--נבאי השקר; ונביאי, תרמת לבם. כז החשבים, להשכיח את-עמי שמי, בחלומתם, אשר יספרו איש לרעהו--כאשר שכחו אבותם את-שמי, בבעל. כח הנביא אשר-אתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי אתו, ידבר דברי אמת: מה-לתבן את-הבר, נאם-יהוה. כט הלוא כה דברי כאש, נאם-יהוה; וכפטיש, יפצץ סלע. {ס}

ל לכן הנני על-הנבאים, נאם-יהוה, מגנבי דברי, איש מאת רעהו. לא הנני על-הנביאם, נאם-יהוה, הלקחים לשונם, וינאמו נאם. לב הנני על-נבאי חלמות שקר, נאם-יהוה, ויספרום ויתעו את-עמי, בשקריהם ובפחזותם; ואנכי לא-שלחתים ולא צויתים, והועיל לא-יועילו לעם-הזה--נאם-יהוה. לג וכי-ישאלך העם הזה או-הנביא או-כהן, לאמר, מה-משא, יהוה--ואמרת אליהם את-מה-משא, ונטשתי אתכם נאם-יהוה. לד והנביא והכהן והעם, אשר יאמר משא יהוה--ופקדתי על-האיש ההוא, ועל-ביתו. לה כה תאמרו איש על-רעהו, ואיש אל-אחיו: מה-ענה יהוה, ומה-דבר יהוה. לו ומשא יהוה, לא תזכרו-עוד: כי המשא, יהיה לאיש דברו, והפכתם את-דברי אלהים חיים, יהוה צבאות אלהינו. לז כה תאמר, אל-הנביא: מה-ענך יהוה, ומה-דבר יהוה. לח ואם-משא יהוה, תאמרו, לכן כה אמר יהוה, יען אמרכם את-הדבר הזה משא יהוה--ואשלח אליכם לאמר, לא תאמרו משא יהוה. לט לכן הנני, ונשיתי אתכם נשא; ונטשתי אתכם, ואת-העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם--מעל פני. מ ונתתי עליכם, חרפת עולם, וכלמות עולם, אשר לא תשכח. {פ}