תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מט

א לבני עמון, כה אמר יהוה, הבנים אין לישראל, אם-יורש אין לו--מדוע, ירש מלכם את-גד, ועמו, בעריו ישב. ב לכן הנה ימים באים נאם-יהוה, והשמעתי אל-רבת בני-עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה, ובנתיה, באש תצתנה; וירש ישראל את-ירשיו, אמר יהוה. ג הילילי חשבון כי שדדה-עי, צעקנה בנות רבה--חגרנה שקים, ספדנה והתשוטטנה בגדרות: כי מלכם בגולה ילך, כהניו ושריו יחדיו. ד מה-תתהללי, בעמקים--זב עמקך, הבת השובבה; הבטחה, באצרתיה, מי, יבוא אלי. ה הנני מביא עליך פחד, נאם-אדני יהוה צבאות--מכל-סביביך; ונדחתם איש לפניו, ואין מקבץ לנדד. ו ואחרי-כן, אשיב את-שבות בני-עמון--נאם-יהוה. {פ}

ז לאדום, כה אמר יהוה צבאות, האין עוד חכמה, בתימן; אבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתם. ח נסו הפנו העמיקו לשבת, ישבי דדן: כי איד עשו הבאתי עליו, עת פקדתיו. ט אם-בצרים באו לך, לא ישארו עוללות; אם-גנבים בלילה, השחיתו דים. י כי-אני חשפתי את-עשו, גליתי את-מסתריו, ונחבה, לא יוכל; שדד זרעו ואחיו ושכניו, ואיננו. יא עזבה יתמיך, אני אחיה; ואלמנותיך, עלי תבטחו. {ס}

יב כי-כה אמר יהוה, הנה אשר-אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו, ואתה הוא, נקה תנקה: לא תנקה, כי שתה תשתה. יג כי בי נשבעתי נאם-יהוה, כי-לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה; וכל-עריה תהיינה, לחרבות עולם. יד שמועה שמעתי מאת יהוה, וציר בגוים שלוח; התקבצו ובאו עליה, וקומו למלחמה. טו כי-הנה קטן נתתיך, בגוים--בזוי, באדם. טז תפלצתך השיא אתך, זדון לבך, שכני בחגוי הסלע, תפשי מרום גבעה: כי-תגביה כנשר קנך, משם אורידך נאם-יהוה. יז והיתה אדום, לשמה; כל עבר עליה, ישם וישרק על-כל-מכותה. יח כמהפכת סדם ועמרה, ושכניה--אמר יהוה; לא-ישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם. יט הנה כאריה יעלה מגאון הירדן, אל-נוה איתן--כי-ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקד: כי מי כמוני, ומי יעידני, ומי-זה רעה, אשר יעמד לפני. {ס}

כ לכן שמעו עצת-יהוה, אשר יעץ אל-אדום, ומחשבותיו, אשר חשב אל-ישבי תימן: אם-לוא יסחבום צעירי הצאן, אם-לא ישים עליהם נוהם. כא מקול נפלם, רעשה הארץ: צעקה, בים-סוף נשמע קולה. כב הנה כנשר יעלה וידאה, ויפרש כנפיו על-בצרה; והיה לב גבורי אדום, ביום ההוא, כלב, אשה מצרה. {פ}

כג לדמשק, בושה חמת וארפד--כי-שמעה רעה שמעו, נמגו; בים דאגה, השקט לא יוכל. כד רפתה דמשק הפנתה לנוס, ורטט החזיקה; צרה וחבלים אחזתה, כיולדה. כה איך לא-עזבה, עיר תהלה תהלת--קרית, משושי. כו לכן יפלו בחוריה, ברחבתיה; וכל-אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא, נאם יהוה צבאות. כז והצתי אש, בחומת דמשק; ואכלה, ארמנות בן-הדד. {פ}

כח לקדר ולממלכות חצור, אשר הכה נבוכדראצור נבוכדראצר מלך-בבל--כה, אמר יהוה: קומו עלו אל-קדר, ושדדו את-בני-קדם. כט אהליהם וצאנם יקחו, יריעותיהם וכל-כליהם וגמליהם ישאו להם; וקראו עליהם מגור, מסביב. ל נסו נדו מאד העמיקו לשבת, ישבי חצור--נאם-יהוה: כי-יעץ עליכם נבוכדראצר מלך-בבל, עצה, וחשב עליהם עליכם, מחשבה. לא קומו עלו, אל-גוי שליו יושב לבטח--נאם-יהוה; לא-דלתים ולא-בריח לו, בדד ישכנו. לב והיו גמליהם לבז, והמון מקניהם לשלל, וזרתים לכל-רוח, קצוצי פאה; ומכל-עבריו אביא את-אידם, נאם-יהוה. לג והיתה חצור למעון תנים, שממה--עד-עולם: לא-ישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם. {ס}

לד אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא, אל-עילם: בראשית, מלכות צדקיה מלך-יהודה--לאמר. לה כה אמר יהוה צבאות, הנני שבר את-קשת עילם, ראשית, גבורתם. לו והבאתי אל-עילם ארבע רוחות, מארבע קצות השמים, וזרתים, לכל הרחות האלה; ולא-יהיה הגוי, אשר לא-יבוא שם נדחי עולם עילם. לז והחתתי את-עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם, והבאתי עליהם רעה את-חרון אפי--נאם-יהוה; ושלחתי אחריהם את-החרב, עד כלותי אותם. לח ושמתי כסאי, בעילם; והאבדתי משם מלך ושרים, נאם-יהוה. לט והיה באחרית הימים, אשוב אשיב את-שבית שבות עילם--נאם-יהוה. {פ}