תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק לא

א כה, אמר יהוה, מצא חן במדבר, עם שרידי חרב; הלוך להרגיעו, ישראל. ב מרחוק, יהוה נראה לי; ואהבת עולם אהבתיך, על-כן משכתיך חסד. ג עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל: עוד תעדי תפיך, ויצאת במחול משחקים. ד עוד תטעי כרמים, בהרי שמרון; נטעו נטעים, וחללו. ה כי יש-יום, קראו נצרים בהר אפרים; קומו ונעלה ציון, אל-יהוה אלהינו. {פ}

ו כי-כה אמר יהוה, רנו ליעקב שמחה, וצהלו, בראש הגוים; השמיעו הללו, ואמרו, הושע יהוה את-עמך, את שארית ישראל. ז הנני מביא אותם מארץ צפון, וקבצתים מירכתי-ארץ--בם עור ופסח, הרה וילדת יחדו: קהל גדול, ישובו הנה. ח בבכי יבאו, ובתחנונים אובילם--אוליכם אל-נחלי מים, בדרך ישר לא יכשלו בה: כי-הייתי לישראל לאב, ואפרים בכרי הוא. {ס}

ט שמעו דבר-יהוה גוים, והגידו באיים ממרחק; ואמרו, מזרה ישראל יקבצנו, ושמרו, כרעה עדרו. י כי-פדה יהוה, את-יעקב; וגאלו, מיד חזק ממנו. יא ובאו, ורננו במרום-ציון, ונהרו אל-טוב יהוה על-דגן ועל-תירש ועל-יצהר, ועל-בני-צאן ובקר; והיתה נפשם כגן רוה, ולא-יוסיפו לדאבה עוד. יב אז תשמח בתולה במחול, ובחרים וזקנים יחדו; והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם. יג ורויתי נפש הכהנים, דשן; ועמי את-טובי ישבעו, נאם-יהוה. {ס}

יד כה אמר יהוה, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים--רחל, מבכה על-בניה; מאנה להנחם על-בניה, כי איננו. {ס}

טו כה אמר יהוה, מנעי קולך מבכי, ועיניך, מדמעה: כי יש שכר לפעלתך נאם-יהוה, ושבו מארץ אויב. טז ויש-תקוה לאחריתך, נאם-יהוה; ושבו בנים, לגבולם. {ס}

יז שמוע שמעתי, אפרים מתנודד, יסרתני ואוסר, כעגל לא למד; השבני ואשובה, כי אתה יהוה אלהי. יח כי-אחרי שובי, נחמתי, ואחרי הודעי, ספקתי על-ירך; בשתי וגם-נכלמתי, כי נשאתי חרפת נעורי. יט הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשעים--כי-מדי דברי בו, זכר אזכרנו עוד; על-כן, המו מעי לו--רחם ארחמנו, נאם-יהוה. {ס}

כ הציבי לך צינים, שמי לך תמרורים--שתי לבך, למסלה דרך הלכתי הלכת; שובי בתולת ישראל, שבי אל-עריך אלה. כא עד-מתי תתחמקין, הבת השובבה: כי-ברא יהוה חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר. {ס}

כב כה-אמר יהוה צבאות, אלהי ישראל, עוד יאמרו את-הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו, בשובי את-שבותם: יברכך יהוה נוה-צדק, הר הקדש. כג וישבו בה יהודה וכל-עריו, יחדו: אכרים, ונסעו בעדר. כד כי הרויתי, נפש עיפה; וכל-נפש דאבה, מלאתי. כה על-זאת, הקיצתי ואראה; ושנתי, ערבה לי. {ס}

כו הנה ימים באים, נאם-יהוה; וזרעתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה, זרע אדם, וזרע בהמה. כז והיה כאשר שקדתי עליהם, לנתוש ולנתוץ ולהרס--ולהאביד ולהרע: כן אשקד עליהם לבנות ולנטע, נאם-יהוה. כח בימים ההם--לא-יאמרו עוד, אבות אכלו בסר; ושני בנים, תקהינה. כט כי אם-איש בעונו, ימות: כל-האדם האכל הבסר, תקהינה שניו. {ס}

ל הנה ימים באים, נאם-יהוה; וכרתי, את-בית ישראל ואת-בית יהודה--ברית חדשה. לא לא כברית, אשר כרתי את-אבותם, ביום החזיקי בידם, להוציאם מארץ מצרים: אשר-המה הפרו את-בריתי, ואנכי בעלתי בם--נאם-יהוה. לב כי זאת הברית אשר אכרת את-בית ישראל אחרי הימים ההם, נאם-יהוה, נתתי את-תורתי בקרבם, ועל-לבם אכתבנה; והייתי להם לאלהים, והמה יהיו-לי לעם. לג ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את-יהוה: כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם, נאם-יהוה--כי אסלח לעונם, ולחטאתם לא אזכר-עוד. {ס}

לד כה אמר יהוה, נתן שמש לאור יומם, חקת ירח וכוכבים, לאור לילה; רגע הים ויהמו גליו, יהוה צבאות שמו. לה אם-ימשו החקים האלה, מלפני--נאם-יהוה; גם זרע ישראל ישבתו, מהיות גוי לפני--כל-הימים. {ס}

לו כה אמר יהוה, אם-ימדו שמים מלמעלה, ויחקרו מוסדי-ארץ, למטה: גם-אני אמאס בכל-זרע ישראל, על-כל-אשר עשו--נאם-יהוה. {ס}

לז הנה ימים באים, נאם-יהוה; ונבנתה העיר ליהוה, ממגדל חננאל שער הפנה. לח ויצא עוד קוה קו המדה, נגדו, על, גבעת גרב; ונסב, געתה. לט וכל-העמק הפגרים והדשן וכל-השרמות השדמות עד-נחל קדרון עד-פנת שער הסוסים, מזרחה--קדש, ליהוה: לא-ינתש ולא-יהרס עוד, לעולם. {פ}