תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ה

א שוטטו בחוצות ירושלם, וראו-נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם-תמצאו איש, אם-יש עשה משפט מבקש אמונה--ואסלח, לה. ב ואם חי-יהוה, יאמרו; לכן לשקר, ישבעו. ג יהוה, עיניך הלוא לאמונה--הכיתה אתם ולא-חלו, כליתם מאנו קחת מוסר; חזקו פניהם מסלע, מאנו לשוב. ד ואני אמרתי, אך-דלים הם; נואלו--כי לא ידעו דרך יהוה, משפט אלהיהם. ה אלכה-לי אל-הגדלים, ואדברה אותם--כי המה ידעו דרך יהוה, משפט אלהיהם; אך המה יחדו שברו על, נתקו מוסרות. ו על-כן הכם אריה מיער, זאב ערבות ישדדם--נמר שקד על-עריהם, כל-היוצא מהנה יטרף: כי רבו פשעיהם, עצמו משבותיהם. ז אי לזאת, אסלוח- אסלח- לך--בניך עזבוני, וישבעו בלא אלהים; ואשבע אותם וינאפו, ובית זונה יתגודדו. ח סוסים מיזנים, משכים היו; איש אל-אשת רעהו, יצהלו. ט העל-אלה לוא-אפקד, נאם-יהוה; ואם בגוי אשר-כזה, לא תתנקם נפשי. {ס}

י עלו בשרותיה ושחתו, וכלה אל-תעשו; הסירו, נטישותיה, כי לוא ליהוה, המה. יא כי בגוד בגדו בי, בית ישראל ובית יהודה--נאם-יהוה. יב כחשו, ביהוה, ויאמרו, לוא-הוא; ולא-תבוא עלינו רעה, וחרב ורעב לוא נראה. יג והנביאים יהיו לרוח, והדבר אין בהם; כה יעשה, להם. {ס}

יד לכן, כה-אמר יהוה אלהי צבאות, יען דברכם, את-הדבר הזה: הנני נתן דברי בפיך לאש, והעם הזה עצים--ואכלתם. טו הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל, נאם-יהוה: גוי איתן הוא, גוי מעולם הוא--גוי לא-תדע לשנו, ולא תשמע מה-ידבר. טז אשפתו, כקבר פתוח; כלם, גבורים. יז ואכל קצירך ולחמך, יאכלו בניך ובנותיך--יאכל צאנך ובקרך, יאכל גפנך ותאנתך; ירשש ערי מבצריך, אשר אתה בטח בהנה--בחרב. יח וגם בימים ההמה, נאם-יהוה, לא-אעשה אתכם, כלה. יט והיה, כי תאמרו, תחת מה עשה יהוה אלהינו לנו, את-כל-אלה; ואמרת אליהם, כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם--כן תעבדו זרים, בארץ לא לכם. {פ}

כ הגידו זאת, בבית יעקב; והשמיעוה ביהודה, לאמר. כא שמעו-נא זאת, עם סכל ואין לב: עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו. כב האותי לא-תיראו נאם-יהוה, אם מפני לא תחילו, אשר-שמתי חול גבול לים, חק-עולם ולא יעברנהו; ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברנהו. כג ולעם הזה היה, לב סורר ומורה: סרו, וילכו. כד ולוא-אמרו בלבבם, נירא נא את-יהוה אלהינו, הנתן גשם וירה יורה ומלקוש, בעתו; שבעת חקות קציר, ישמר-לנו. כה עונותיכם, הטו-אלה; וחטאותיכם, מנעו הטוב מכם. כו כי-נמצאו בעמי, רשעים: ישור כשך יקושים, הציבו משחית אנשים ילכדו. כז ככלוב מלא עוף, כן בתיהם מלאים מרמה; על-כן גדלו, ויעשירו. כח שמנו עשתו, גם עברו דברי-רע--דין לא-דנו, דין יתום ויצליחו; ומשפט אביונים, לא שפטו. כט העל-אלה לא-אפקד, נאם-יהוה; אם בגוי אשר-כזה, לא תתנקם נפשי. {ס}

ל שמה, ושערורה, נהיתה, בארץ. לא הנבאים נבאו בשקר, והכהנים ירדו על-ידיהם, ועמי, אהבו כן; ומה-תעשו, לאחריתה.