תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק מד

א הדבר, אשר היה אל-ירמיהו, אל כל-היהודים, הישבים בארץ מצרים--הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף, ובארץ פתרוס לאמר. ב כה-אמר יהוה צבאות, אלהי ישראל, אתם ראיתם את כל-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם, ועל כל-ערי יהודה; והנם חרבה היום הזה, ואין בהם יושב. ג מפני רעתם, אשר עשו להכעסני, ללכת לקטר, לעבד לאלהים אחרים--אשר לא ידעום, המה אתם ואבתיכם. ד ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים, השכים ושלח לאמר: אל-נא תעשו, את דבר-התעבה הזאת--אשר שנאתי. ה ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם, לשוב מרעתם--לבלתי קטר, לאלהים אחרים. ו ותתך חמתי, ואפי, ותבער בערי יהודה, ובחצות ירושלם; ותהיינה לחרבה לשממה, כיום הזה. {ס}

ז ועתה כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל, למה אתם עשים רעה גדולה אל-נפשתכם, להכרית לכם איש-ואשה עולל ויונק, מתוך יהודה--לבלתי הותיר לכם, שארית. ח להכעסני, במעשי ידיכם, לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים, אשר-אתם באים לגור שם--למען, הכרית לכם, ולמען היותכם לקללה ולחרפה, בכל גוי הארץ. ט השכחתם את-רעות אבותיכם ואת-רעות מלכי יהודה, ואת רעות נשיו, ואת רעתכם, ואת רעת נשיכם--אשר עשו בארץ יהודה, ובחצות ירושלם. י לא דכאו, עד היום הזה; ולא יראו, ולא-הלכו בתורתי ובחקתי, אשר-נתתי לפניכם, ולפני אבותיכם. {ס}

יא לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני שם פני בכם, לרעה--ולהכרית, את-כל-יהודה. יב ולקחתי את-שארית יהודה, אשר-שמו פניהם לבוא ארץ-מצרים לגור שם, ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו, מקטן ועד-גדול בחרב וברעב ימתו; והיו לאלה לשמה, ולקללה ולחרפה. יג ופקדתי, על היושבים בארץ מצרים, כאשר פקדתי, על-ירושלם--בחרב, ברעב ובדבר. יד ולא יהיה פליט ושריד, לשארית יהודה, הבאים לגור-שם, בארץ מצרים; ולשוב ארץ יהודה, אשר-המה מנשאים את-נפשם לשוב לשבת שם--כי לא-ישובו, כי אם-פלטים. {פ}

טו ויענו את-ירמיהו, כל-האנשים הידעים כי-מקטרות נשיהם לאלהים אחרים, וכל-הנשים העמדות, קהל גדול; וכל-העם הישבים בארץ-מצרים, בפתרוס לאמר. טז הדבר אשר-דברת אלינו, בשם יהוה--איננו שמעים, אליך. יז כי עשה נעשה את-כל-הדבר אשר-יצא מפינו, לקטר למלכת השמים והסיך-לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו, בערי יהודה ובחצות ירושלם; ונשבע-לחם ונהיה טובים, ורעה לא ראינו. יח ומן-אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך-לה נסכים--חסרנו כל; ובחרב וברעב, תמנו. יט וכי-אנחנו מקטרים למלכת השמים, ולהסך לה נסכים; המבלעדי אנשינו, עשינו לה כונים להעצבה, והסך לה, נסכים. {ס}

כ ויאמר ירמיהו, אל-כל-העם, על-הגברים ועל-הנשים ועל-כל-העם, הענים אתו דבר לאמר. כא הלוא את-הקטר, אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם, אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם, ועם הארץ: אתם זכר יהוה, ותעלה על-לבו. כב ולא-יוכל יהוה עוד לשאת, מפני רע מעלליכם, מפני התועבת, אשר עשיתם; ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה, מאין יושב--כהיום הזה. כג מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה, ולא שמעתם בקול יהוה, ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו, לא הלכתם; על-כן קראת אתכם, הרעה הזאת--כיום הזה. {ס}

כד ויאמר ירמיהו אל-כל-העם, ואל כל-הנשים: שמעו, דבר-יהוה, כל-יהודה, אשר בארץ מצרים. כה כה-אמר יהוה-צבאות אלהי ישראל לאמר, אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר, עשה נעשה את-נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים, ולהסך לה נסכים; הקים תקימנה את-נדריכם, ועשה תעשינה את-נדריכם. {ס}

כו לכן, שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה, הישבים בארץ מצרים: הנני נשבעתי בשמי הגדול, אמר יהוה, אם-יהיה עוד שמי נקרא בפי כל-איש יהודה אמר חי-אדני יהוה, בכל-ארץ מצרים. כז הנני שקד עליהם לרעה, ולא לטובה; ותמו כל-איש יהודה אשר בארץ-מצרים, בחרב וברעב--עד-כלותם. כח ופליטי חרב ישבון מן-ארץ מצרים, ארץ יהודה--מתי מספר; וידעו כל-שארית יהודה, הבאים לארץ-מצרים לגור שם, דבר-מי יקום, ממני ומהם. כט וזאת-לכם האות נאם-יהוה, כי-פקד אני עליכם במקום הזה--למען, תדעו, כי קום יקומו דברי עליכם, לרעה. {פ}

ל כה אמר יהוה, הנני נתן את-פרעה חפרע מלך-מצרים ביד איביו, וביד, מבקשי נפשו: כאשר נתתי את-צדקיהו מלך-יהודה, ביד נבוכדראצר מלך-בבל איבו--ומבקש נפשו. {ס}