תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יז

א חטאת יהודה, כתובה בעט ברזל--בצפרן שמיר: חרושה על-לוח לבם, ולקרנות מזבחותיכם. ב כזכר בניהם מזבחותם, ואשריהם על-עץ רענן, על, גבעות הגבהות. ג הררי, בשדה--חילך כל-אוצרותיך, לבז אתן; במתיך, בחטאת בכל-גבוליך. ד ושמטתה, ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את-איביך, בארץ אשר לא-ידעת: כי-אש קדחתם באפי, עד-עולם תוקד. {ס}

ה כה אמר יהוה, ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר, זרעו; ומן-יהוה, יסור לבו. ו והיה כערער בערבה, ולא יראה כי-יבוא טוב; ושכן חררים במדבר, ארץ מלחה ולא תשב. {ס}

ז ברוך הגבר, אשר יבטח ביהוה; והיה יהוה, מבטחו. ח והיה כעץ שתול על-מים, ועל-יובל ישלח שרשיו, ולא ירא יראה כי-יבא חם, והיה עלהו רענן; ובשנת בצרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי. ט עקב הלב מכל, ואנש הוא; מי, ידענו. י אני יהוה חקר לב, בחן כליות: ולתת לאיש כדרכו, כפרי מעלליו. {ס}

יא קרא דגר ולא ילד, עשה עשר ולא במשפט; בחצי ימו יעזבנו, ובאחריתו יהיה נבל. יב כסא כבוד, מרום מראשון--מקום, מקדשנו. יג מקוה ישראל יהוה, כל-עזביך יבשו; יסורי וסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים-חיים את-יהוה. {פ}

יד רפאני יהוה וארפא, הושיעני ואושעה: כי תהלתי, אתה. טו הנה-המה, אמרים אלי: איה דבר-יהוה, יבוא נא. טז ואני לא-אצתי מרעה אחריך, ויום אנוש לא התאויתי--אתה ידעת; מוצא שפתי, נכח פניך היה. יז אל-תהיה-לי, למחתה; מחסי-אתה, ביום רעה. יח יבשו רדפי, ואל-אבשה אני--יחתו המה, ואל-אחתה אני; הביא עליהם יום רעה, ומשנה שברון שברם. {ס}

יט כה-אמר יהוה אלי, הלך ועמדת בשער בני-עם העם, אשר יבאו בו מלכי יהודה, ואשר יצאו בו; ובכל, שערי ירושלם. כ ואמרת אליהם שמעו דבר-יהוה מלכי יהודה, וכל-יהודה, וכל, ישבי ירושלם--הבאים, בשערים האלה. כא כה אמר יהוה, השמרו בנפשותיכם; ואל-תשאו משא ביום השבת, והבאתם בשערי ירושלם. כב ולא-תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל-מלאכה לא תעשו; וקדשתם את-יום השבת, כאשר צויתי את-אבותיכם. כג ולא שמעו, ולא הטו את-אזנם; ויקשו, את-ערפם, לבלתי שומע שמוע, ולבלתי קחת מוסר. כד והיה אם-שמע תשמעון אלי, נאם-יהוה, לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת, ביום השבת; ולקדש את-יום השבת, לבלתי עשות-בה כל-מלאכה. כה ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על-כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים, המה ושריהם--איש יהודה, וישבי ירושלם; וישבה העיר-הזאת, לעולם. כו ובאו מערי-יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן, ומן-השפלה ומן-ההר ומן-הנגב, מבאים עולה וזבח, ומנחה ולבונה--ומבאי תודה, בית יהוה. כז ואם-לא תשמעו אלי, לקדש את-יום השבת, ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם, ביום השבת: והצתי אש בשעריה, ואכלה ארמנות ירושלם--ולא תכבה. {פ}