תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
א הדבר אשר-היה על-ירמיהו, על-כל-עם יהודה, בשנה הרבעית, ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה: היא, השנה הראשנית, לנבוכדראצר, מלך בבל. ב אשר דבר ירמיהו הנביא, על-כל-עם יהודה, ואל כל-ישבי ירושלם, לאמר. ג מן-שלש עשרה שנה ליאשיהו בן-אמון מלך יהודה ועד היום הזה, זה שלש ועשרים שנה, היה דבר-יהוה, אלי; ואדבר אליכם אשכים ודבר, ולא שמעתם. ד ושלח יהוה אליכם את-כל-עבדיו הנבאים, השכם ושלח--ולא שמעתם; ולא-הטיתם את-אזנכם, לשמע. ה לאמר, שובו-נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם, ושבו על-האדמה, אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם--למן-עולם, ועד-עולם. ו ואל-תלכו, אחרי אלהים אחרים, לעבדם, ולהשתחות להם; ולא-תכעיסו אותי במעשה ידיכם, ולא ארע לכם. ז ולא-שמעתם אלי, נאם-יהוה, למען הכעסוני הכעיסני במעשה ידיכם, לרע לכם. {פ}
ח לכן, כה אמר יהוה צבאות: יען, אשר לא-שמעתם את-דברי. ט הנני שלח ולקחתי את-כל-משפחות צפון נאם-יהוה, ואל-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי, והבאתים על-הארץ הזאת ועל-ישביה, ועל כל-הגוים האלה סביב; והחרמתים--ושמתים לשמה ולשרקה, ולחרבות עולם. י והאבדתי מהם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן, וקול כלה--קול רחים, ואור נר. יא והיתה כל-הארץ הזאת, לחרבה לשמה; ועבדו הגוים האלה, את-מלך בבל--שבעים שנה. יב והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על-מלך-בבל ועל-הגוי ההוא נאם-יהוה, את-עונם--ועל-ארץ כשדים; ושמתי אתו, לשממות עולם. יג והבאותי והבאתי על-הארץ ההיא, את-כל-דברי אשר-דברתי עליה--את כל-הכתוב בספר הזה, אשר-נבא ירמיהו על-כל-הגוים. יד כי עבדו-בם גם-המה גוים רבים, ומלכים גדולים; ושלמתי להם כפעלם, וכמעשה ידיהם. {פ}
טו כי כה אמר יהוה אלהי ישראל, אלי, קח את-כוס היין החמה הזאת, מידי; והשקיתה אתו את-כל-הגוים, אשר אנכי שלח אותך אליהם.
טז ושתו, והתגעשו והתהללו, מפני החרב, אשר אנכי שלח בינתם.
יז ואקח את-הכוס, מיד יהוה; ואשקה, את-כל-הגוים, אשר-שלחני יהוה, אליהם.
יח את-ירושלם ואת-ערי יהודה, ואת-מלכיה את-שריה: לתת אתם לחרבה לשמה, לשרקה ולקללה--כיום הזה.
יט את-פרעה מלך-מצרים ואת-עבדיו ואת-שריו, ואת-כל-עמו.
כ ואת, כל-הערב, ואת, כל-מלכי ארץ העוץ; ואת, כל-מלכי ארץ פלשתים, ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון, ואת שארית אשדוד.
כא את-אדום ואת-מואב, ואת-בני עמון.
כב ואת, כל-מלכי-צר, ואת, כל-מלכי צידון; ואת מלכי האי, אשר בעבר הים.
כג ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז, ואת כל-קצוצי פאה.
כד ואת, כל-מלכי ערב; ואת כל-מלכי הערב, השכנים במדבר.
כה ואת כל-מלכי זמרי, ואת כל-מלכי עילם, ואת, כל-מלכי מדי.
כו ואת כל-מלכי הצפון, הקרבים והרחקים איש אל-אחיו, ואת כל-הממלכות הארץ, אשר על-פני האדמה; ומלך ששך, ישתה אחריהם.
כז ואמרת אליהם {פ}
כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, שתו ושכרו וקיו, ונפלו, ולא תקומו--מפני החרב, אשר אנכי שלח ביניכם.
כח והיה, כי ימאנו לקחת-הכוס מידך--לשתות; ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות--שתו תשתו.
כט כי הנה בעיר אשר נקרא-שמי עליה, אנכי מחל להרע, ואתם, הנקה תנקו: לא תנקו--כי חרב אני קרא על-כל-ישבי הארץ, נאם יהוה צבאות.
ל ואתה תנבא אליהם, את כל-הדברים האלה; ואמרת אליהם, יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו--שאג ישאג על-נוהו, הידד כדרכים יענה אל כל-ישבי הארץ.
לא בא שאון, עד-קצה הארץ--כי ריב ליהוה בגוים, נשפט הוא לכל-בשר: הרשעים נתנם לחרב, נאם-יהוה. {ס}
לב כה אמר יהוה צבאות, הנה רעה יצאת מגוי אל-גוי; וסער גדול, יעור מירכתי-ארץ. לג והיו חללי יהוה, ביום ההוא, מקצה הארץ, ועד-קצה הארץ: לא יספדו, ולא יאספו ולא יקברו--לדמן על-פני האדמה, יהיו. לד הילילו הרעים וזעקו, והתפלשו אדירי הצאן--כי-מלאו ימיכם, לטבוח; ותפוצותיכם, ונפלתם ככלי חמדה. לה ואבד מנוס, מן-הרעים, ופליטה, מאדירי הצאן. לו קול צעקת הרעים, ויללת אדירי הצאן--כי-שדד יהוה, את-מרעיתם. לז ונדמו, נאות השלום, מפני, חרון אף-יהוה. לח עזב ככפיר, סכו--כי-היתה ארצם, לשמה, מפני חרון היונה, ומפני חרון אפו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ירמיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב