תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כב

א כה אמר יהוה, רד בית-מלך יהודה; ודברת שם, את-הדבר הזה. ב ואמרת, שמע דבר-יהוה, מלך יהודה, הישב על-כסא דוד: אתה ועבדיך ועמך, הבאים בשערים האלה. ג כה אמר יהוה, עשו משפט וצדקה, והצילו גזול, מיד עשוק; וגר יתום ואלמנה אל-תנו, אל-תחמסו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה. ד כי אם-עשו תעשו, את-הדבר הזה--ובאו בשערי הבית הזה מלכים ישבים לדוד על-כסאו, רכבים ברכב ובסוסים, הוא ועבדו, ועמו. ה ואם לא תשמעו, את-הדברים האלה--בי נשבעתי נאם-יהוה, כי-לחרבה יהיה הבית הזה. {פ}

ו כי-כה אמר יהוה, על-בית מלך יהודה, גלעד אתה לי, ראש הלבנון; אם-לא אשיתך מדבר, ערים לא נושבה נושבו. ז וקדשתי עליך משחתים, איש וכליו; וכרתו מבחר ארזיך, והפילו על-האש. ח ועברו גוים רבים, על העיר הזאת; ואמרו, איש אל-רעהו, על-מה עשה יהוה ככה, לעיר הגדולה הזאת. ט ואמרו--על אשר עזבו, את-ברית יהוה אלהיהם; וישתחוו לאלהים אחרים, ויעבדום. {ס}

י אל-תבכו למת, ואל-תנדו לו; בכו בכו, להלך--כי לא ישוב עוד, וראה את-ארץ מולדתו. יא כי כה אמר-יהוה אל-שלם בן-יאשיהו מלך יהודה, המלך תחת יאשיהו אביו, אשר יצא, מן-המקום הזה: לא-ישוב שם, עוד. יב כי, במקום אשר-הגלו אתו--שם ימות; ואת-הארץ הזאת, לא-יראה עוד. {ס}

יג הוי בנה ביתו בלא-צדק, ועליותיו בלא משפט; ברעהו יעבד חנם, ופעלו לא יתן-לו. יד האמר, אבנה-לי בית מדות, ועליות, מרוחים; וקרע לו, חלוני, וספון בארז, ומשוח בששר. טו התמלך, כי אתה מתחרה בארז; אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה--אז, טוב לו. טז דן דין-עני ואביון, אז טוב; הלוא-היא הדעת אתי, נאם-יהוה. יז כי אין עיניך ולבך, כי אם-על-בצעך; ועל דם-הנקי לשפוך, ועל-העשק ועל-המרוצה לעשות. {ס}

יח לכן כה-אמר יהוה, אל-יהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה, לא-יספדו לו, הוי אחי והוי אחות; לא-יספדו לו, הוי אדון והוי הדה. יט קבורת חמור, יקבר; סחוב והשלך, מהלאה לשערי ירושלם. {ס}

כ עלי הלבנון וצעקי, ובבשן תני קולך; וצעקי, מעברים, כי נשברו, כל-מאהביך. כא דברתי אליך בשלותיך, אמרת לא אשמע; זה דרכך מנעוריך, כי לא-שמעת בקולי. כב כל-רעיך תרעה-רוח, ומאהביך בשבי ילכו: כי אז תבשי ונכלמת, מכל רעתך. כג ישבתי ישבת בלבנון, מקננתי מקננת בארזים: מה-נחנת בבא-לך חבלים, חיל כילדה. כד חי-אני, נאם-יהוה, כי אם-יהיה כניהו בן-יהויקים מלך יהודה, חותם על-יד ימיני: כי משם, אתקנך. כה ונתתיך, ביד מבקשי נפשך, וביד אשר-אתה יגור, מפניהם--וביד נבוכדראצר מלך-בבל, וביד הכשדים. כו והטלתי אתך, ואת-אמך אשר ילדתך, על הארץ אחרת, אשר לא-ילדתם שם; ושם, תמותו. כז ועל-הארץ, אשר-הם מנשאים את-נפשם--לשוב שם: שמה, לא ישובו. {פ}

כח העצב נבזה נפוץ, האיש הזה כניהו, אם-כלי, אין חפץ בו; מדוע הוטלו, הוא וזרעו, והשלכו, על-הארץ אשר לא-ידעו. כט ארץ ארץ, ארץ--שמעי, דבר-יהוה. ל כה אמר יהוה, כתבו את-האיש הזה ערירי--גבר, לא-יצלח בימיו: כי לא יצלח מזרעו, איש ישב על-כסא דוד, ומשל עוד, ביהודה. {פ}