תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק כז

א בראשית, ממלכת יהויקם בן-יאושיהו--מלך יהודה: היה הדבר הזה, אל-ירמיה, מאת יהוה, לאמר. ב כה-אמר יהוה, אלי, עשה לך, מוסרות ומטות; ונתתם, על-צוארך. ג ושלחתם אל-מלך אדום ואל-מלך מואב, ואל-מלך בני עמון, ואל-מלך צר, ואל-מלך צידון--ביד מלאכים הבאים ירושלם, אל-צדקיהו מלך יהודה. ד וצוית אתם, אל-אדניהם לאמר: כה-אמר יהוה צבאות, אלהי ישראל, כה תאמרו, אל-אדניכם. ה אנכי עשיתי את-הארץ, את-האדם ואת-הבהמה אשר על-פני הארץ, בכחי הגדול, ובזרועי הנטויה; ונתתיה, לאשר ישר בעיני. ו ועתה, אנכי נתתי את-כל-הארצות האלה, ביד נבוכדנאצר מלך-בבל, עבדי; וגם את-חית השדה, נתתי לו לעבדו. ז ועבדו אתו כל-הגוים, ואת-בנו ואת-בן-בנו--עד בא-עת ארצו, גם-הוא, ועבדו בו גוים רבים, ומלכים גדלים. ח והיה הגוי והממלכה, אשר לא-יעבדו אתו את-נבוכדנאצר מלך-בבל, ואת אשר לא-יתן את-צוארו, בעל מלך בבל--בחרב וברעב ובדבר אפקד על-הגוי ההוא, נאם-יהוה, עד-תמי אתם, בידו. ט ואתם אל-תשמעו אל-נביאיכם ואל-קסמיכם, ואל חלמתיכם, ואל-ענניכם, ואל-כשפיכם--אשר-הם אמרים אליכם, לאמר, לא תעבדו, את-מלך בבל. י כי שקר, הם נבאים לכם, למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם, והדחתי אתכם ואבדתם. יא והגוי, אשר יביא את-צוארו בעל מלך-בבל--ועבדו: והנחתיו על-אדמתו נאם-יהוה, ועבדה וישב בה. יב ואל-צדקיה מלך-יהודה דברתי, ככל-הדברים האלה לאמר: הביאו את-צואריכם בעל מלך-בבל, ועבדו אתו ועמו--וחיו. יג למה תמותו אתה ועמך, בחרב ברעב ובדבר--כאשר, דבר יהוה, אל-הגוי, אשר לא-יעבד את-מלך בבל. יד ואל-תשמעו אל-דברי הנבאים, האמרים אליכם לאמר, לא תעבדו, את-מלך בבל: כי שקר, הם נבאים לכם. טו כי לא שלחתים נאם-יהוה, והם נבאים בשמי לשקר: למען הדיחי אתכם, ואבדתם--אתם, והנבאים הנבאים לכם. טז ואל-הכהנים ואל-כל-העם הזה דברתי לאמר, כה אמר יהוה, אל-תשמעו אל-דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר, הנה כלי בית-יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה: כי שקר, המה נבאים לכם. יז אל-תשמעו אליהם, עבדו את-מלך-בבל וחיו: למה תהיה העיר הזאת, חרבה. יח ואם-נבאים הם, ואם-יש דבר-יהוה אתם--יפגעו-נא, ביהוה צבאות, לבלתי-באו הכלים הנותרים בבית-יהוה ובית מלך יהודה ובירושלם, בבלה. יט כי כה אמר, יהוה צבאות, אל-העמדים, ועל-הים ועל-המכנות--ועל יתר הכלים, הנותרים בעיר הזאת. כ אשר לא-לקחם, נבוכדנאצר מלך בבל, בגלותו את-יכוניה יכניה בן-יהויקים מלך-יהודה מירושלם, בבלה; ואת כל-חרי יהודה, וירושלם. כא כי כה אמר יהוה צבאות, אלהי ישראל--על-הכלים, הנותרים בית יהוה, ובית מלך-יהודה, וירושלם. כב בבלה יובאו, ושמה יהיו--עד יום פקדי אתם, נאם-יהוה, והעליתים והשיבתים, אל-המקום הזה. {פ}