תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יב

א צדיק אתה יהוה, כי אריב אליך; אך משפטים, אדבר אתך, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל-בגדי בגד. ב נטעתם, גם-שרשו--ילכו, גם-עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם. ג ואתה יהוה, ידעתני--תראני, ובחנת לבי אתך; התקם כצאן לטבחה, והקדשם ליום הרגה. {פ}

ד עד-מתי תאבל הארץ, ועשב כל-השדה ייבש; מרעת ישבי-בה, ספתה בהמות ועוף--כי אמרו, לא יראה את-אחריתנו. ה כי את-רגלים רצתה וילאוך, ואיך תתחרה את-הסוסים; ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן. ו כי גם-אחיך ובית-אביך, גם-המה בגדו בך--גם-המה קראו אחריך, מלא; אל-תאמן בם, כי-ידברו אליך טובות. {ס}

ז עזבתי, את-ביתי--נטשתי, את-נחלתי; נתתי את-ידדות נפשי, בכף איביה. ח היתה-לי נחלתי, כאריה ביער; נתנה עלי בקולה, על-כן שנאתיה. ט העיט צבוע נחלתי לי, העיט סביב עליה; לכו, אספו כל-חית השדה--התיו לאכלה. י רעים רבים שחתו כרמי, בססו את-חלקתי; נתנו את-חלקת חמדתי, למדבר שממה. יא שמה, לשממה--אבלה עלי, שממה; נשמה, כל-הארץ, כי אין איש, שם על-לב. יב על-כל-שפים במדבר, באו שדדים, כי חרב ליהוה אכלה, מקצה-ארץ ועד-קצה הארץ: אין שלום, לכל-בשר. {ס}

יג זרעו חטים וקצים קצרו, נחלו לא יועלו; ובשו, מתבואתיכם, מחרון, אף-יהוה. {פ}

יד כה אמר יהוה, על-כל-שכני הרעים, הנגעים בנחלה, אשר-הנחלתי את-עמי את-ישראל: הנני נתשם מעל אדמתם, ואת-בית יהודה אתוש מתוכם. טו והיה, אחרי נתשי אותם, אשוב, ורחמתים; והשבתים איש לנחלתו, ואיש לארצו. טז והיה אם-למד ילמדו את-דרכי עמי להשבע בשמי, חי-יהוה, כאשר למדו את-עמי, להשבע בבעל--ונבנו, בתוך עמי. יז ואם, לא ישמעו: ונתשתי את-הגוי ההוא, נתוש ואבד--נאם-יהוה. {ס}