תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק ו

א העזו בני בנימן, מקרב ירושלם, ובתקוע תקעו שופר, ועל-בית הכרם שאו משאת: כי רעה נשקפה מצפון, ושבר גדול. ב הנוה, והמענגה, דמיתי, בת-ציון. ג אליה יבאו רעים, ועדריהם; תקעו עליה אהלים סביב, רעו איש את-ידו. ד קדשו עליה מלחמה, קומו ונעלה בצהרים; אוי לנו כי-פנה היום, כי ינטו צללי-ערב. ה קומו ונעלה בלילה, ונשחיתה ארמנותיה. {פ}

ו כי כה אמר, יהוה צבאות, כרתו עצה, ושפכו על-ירושלם סללה; היא העיר הפקד, כלה עשק בקרבה. ז כהקיר בור ביר מימיה, כן הקרה רעתה; חמס ושד ישמע בה על-פני, תמיד--חלי ומכה. ח הוסרי, ירושלם--פן-תקע נפשי, ממך: פן-אשימך שממה, ארץ לוא נושבה. {פ}

ט כה אמר יהוה צבאות, עולל יעוללו כגפן שארית ישראל; השב, ידך, כבוצר, על-סלסלות. י על-מי אדברה ואעידה, וישמעו--הנה ערלה אזנם, ולא יוכלו להקשיב; הנה דבר-יהוה, היה להם לחרפה--לא יחפצו-בו. יא ואת חמת יהוה מלאתי, נלאיתי הכיל--שפך על-עולל בחוץ, ועל סוד בחורים יחדו: כי-גם-איש עם-אשה ילכדו, זקן עם-מלא ימים. יב ונסבו בתיהם לאחרים, שדות ונשים יחדו: כי-אטה את-ידי על-ישבי הארץ, נאם-יהוה. יג כי מקטנם ועד-גדולם, כלו בוצע בצע; ומנביא, ועד-כהן--כלו, עשה שקר. יד וירפאו את-שבר עמי, על-נקלה--לאמר, שלום שלום; ואין, שלום. טו הבישו, כי תועבה עשו; גם-בוש לא-יבושו, גם-הכלים לא ידעו--לכן יפלו בנפלים בעת-פקדתים יכשלו, אמר יהוה. {ס}

טז כה אמר יהוה עמדו על-דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם, אי-זה דרך הטוב ולכו-בה, ומצאו מרגוע, לנפשכם; ויאמרו, לא נלך. יז והקמתי עליכם צפים, הקשיבו לקול שופר; ויאמרו, לא נקשיב. יח לכן, שמעו הגוים; ודעי עדה, את-אשר-בם. יט שמעי הארץ--הנה אנכי מביא רעה אל-העם הזה, פרי מחשבותם: כי על-דברי לא הקשיבו, ותורתי וימאסו-בה. כ למה-זה לי לבונה משבא תבוא, וקנה הטוב מארץ מרחק; עלותיכם לא לרצון, וזבחיכם לא-ערבו לי. כא לכן, כה אמר יהוה, הנני נתן אל-העם הזה, מכשלים; וכשלו בם אבות ובנים יחדו, שכן ורעו--יאבדו ואבדו. {פ}

כב כה אמר יהוה, הנה עם בא מארץ צפון; וגוי גדול, יעור מירכתי-ארץ. כג קשת וכידון יחזיקו, אכזרי הוא ולא ירחמו, קולם כים יהמה, ועל-סוסים ירכבו; ערוך, כאיש למלחמה, עליך, בת-ציון. כד שמענו את-שמעו, רפו ידינו; צרה, החזקתנו--חיל, כיולדה. כה אל-תצאי תצאו השדה, ובדרך אל-תלכי תלכו: כי חרב לאיב, מגור מסביב. כו בת-עמי חגרי-שק, והתפלשי באפר--אבל יחיד עשי לך, מספד תמרורים: כי פתאם, יבא השדד עלינו. כז בחון נתתיך בעמי, מבצר; ותדע, ובחנת את-דרכם. כח כלם סרי סוררים, הלכי רכיל נחשת וברזל; כלם משחיתים, המה. כט נחר מפח, מאשתם מאש תם עפרת--לשוא צרף צרוף, ורעים לא נתקו. ל כסף נמאס, קראו להם: כי-מאס יהוה, בהם. {פ}