תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב

ירמיהו פרק יא

א הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמר. ב שמעו, את-דברי הברית הזאת; ודברתם אל-איש יהודה, ועל-ישבי ירושלם. ג ואמרת אליהם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל: ארור האיש--אשר לא ישמע, את-דברי הברית הזאת. ד אשר צויתי את-אבותיכם ביום הוציאי-אותם מארץ-מצרים מכור הברזל לאמר, שמעו בקולי ועשיתם אותם, ככל אשר-אצוה, אתכם; והייתם לי, לעם, ואנכי, אהיה לכם לאלהים. ה למען הקים את-השבועה אשר-נשבעתי לאבותיכם, לתת להם ארץ זבת חלב ודבש--כיום הזה; ואען ואמר, אמן יהוה. {פ}

ו ויאמר יהוה, אלי, קרא את-כל-הדברים האלה בערי יהודה, ובחצות ירושלם לאמר: שמעו, את-דברי הברית הזאת, ועשיתם, אותם. ז כי העד העדתי באבותיכם, ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד-היום הזה, השכם והעד, לאמר: שמעו, בקולי. ח ולא שמעו, ולא-הטו את-אזנם, וילכו, איש בשרירות לבם הרע; ואביא עליהם את-כל-דברי הברית-הזאת, אשר-צויתי לעשות--ולא עשו. {ס}

ט ויאמר יהוה, אלי: נמצא-קשר באיש יהודה, ובישבי ירושלם. י שבו על-עונת אבותם הראשנים, אשר מאנו לשמוע את-דברי, והמה הלכו אחרי אלהים אחרים, לעבדם; הפרו בית-ישראל, ובית יהודה, את-בריתי, אשר כרתי את-אבותם. {ס}

יא לכן, כה אמר יהוה, הנני מביא אליהם רעה, אשר לא-יוכלו לצאת ממנה; וזעקו אלי, ולא אשמע אליהם. יב והלכו ערי יהודה, וישבי ירושלם, וזעקו אל-האלהים, אשר הם מקטרים להם; והושע לא-יושיעו להם, בעת רעתם. יג כי מספר עריך, היו אלהיך יהודה; ומספר חצות ירושלם, שמתם מזבחות לבשת--מזבחות, לקטר לבעל. {ס}

יד ואתה, אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תשא בעדם, רנה ותפלה: כי אינני שמע, בעת קראם אלי--בעד רעתם. {ס}

טו מה לידידי בביתי, עשותה המזמתה הרבים, ובשר-קדש, יעברו מעליך: כי רעתכי, אז תעלזי. טז זית רענן יפה פרי-תאר, קרא יהוה שמך--לקול המולה גדלה, הצית אש עליה, ורעו, דליותיו. יז ויהוה צבאות הנוטע אותך, דבר עליך רעה: בגלל רעת בית-ישראל ובית יהודה, אשר עשו להם להכעסני--לקטר לבעל. {פ}

יח ויהוה הודיעני, ואדעה; אז, הראיתני מעלליהם. יט ואני, ככבש אלוף יובל לטבוח; ולא-ידעתי כי-עלי חשבו מחשבות, נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים--ושמו, לא-יזכר עוד. כ ויהוה צבאות שפט צדק, בחן כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את-ריבי. {ס}

כא לכן, כה-אמר יהוה על-אנשי ענתות, המבקשים את-נפשך, לאמר: לא תנבא בשם יהוה, ולא תמות בידנו. {פ}

כב לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני פקד, עליהם: הבחורים, ימתו בחרב, בניהם ובנותיהם, ימתו ברעב. כג ושארית, לא תהיה להם: כי-אביא רעה אל-אנשי ענתות, שנת פקדתם. {ס}