תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק א

א ויהי איש אחד מן-הרמתיים, צופים--מהר אפריים; ושמו אלקנה בן-ירוחם בן-אליהוא, בן-תוחו בן-צוף--אפרתי. ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פנינה; ויהי לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים. ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחוות ולזבוח ליהוה צבאות בשילה; ושם שני בני-עלי, חופני ופינחס, כוהנים, ליהוה. ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפנינה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות. ה ולחנה, ייתן מנה אחת אפיים: כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה. ו וכיעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעימה: כי-סגר יהוה, בעד רחמה. ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלותה בבית יהוה--כן, תכעיסנה; ותבכה, ולא תאכל. ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, יירע לבבך: הלוא אנוכי טוב לך, מעשרה בנים. ט ותקם חנה, אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה; ועלי הכוהן, יושב על-הכיסא, על-מזוזת, היכל יהוה. י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה. יא ותידור נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתת לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו. יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שומר את-פיה. יג וחנה, היא מדברת על-ליבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא יישמע; ויחשבהא עלי, לשיכורה. יד ויאמר אליה עלי, עד-מתיי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעלייך. טו ותען חנה ותאמר, לא אדוני, אישה קשת-רוח אנוכי, ויין ושיכר לא שתיתי; ואשפוך את-נפשי, לפני יהוה. טז אל-תיתן, את-אמתך, לפני, בת-בלייעל: כי-מרוב שיחי וכעסי, דיברתי עד-הנה. יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלוהי ישראל, ייתן את-שלתך, אשר שאלת, מעימו. יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האישה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד. יט וישכימו בבוקר, וישתחוו לפני יהוה, וישובו ויבואו אל-ביתם, הרמתה; ויידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרהא יהוה. כ ויהי לתקופות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו. כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבוח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו. כב וחנה, לא עלתה: כי-אמרה לאישה, עד ייגמל הנער והביאותיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם. כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעינייך, שבי עד-גומלך אותו--אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האישה ותינק את-בנה, עד-גומלה אותו. כד ותעלהו עימה כאשר גמלתו, בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית-יהוה, שילה; והנער, נער. כה וישחטו, את-הפר; ויביאו את-הנער, אל-עלי. כו ותאמר בי אדוני, חי נפשך אדוני; אני האישה, הניצבת עימך בזה, להתפלל, אל-יהוה. כז אל-הנער הזה, התפללתי; וייתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעימו. כח וגם אנוכי, השאילתיהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה. {ס}