תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק א

א ויהי איש אחד מן־הרמתיים, צופים--מהר אפריים; ושמו אלקנה בן־ירוחם בן־אליהוא, בן־תוחו בן־צוף--אפרתי. ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פנינה; ויהי לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים. ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחוות ולזבוח ליהוה צבאות בשילה; ושם שני בני־עלי, חופני ופינחס, כוהנים, ליהוה. ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפנינה אשתו, ולכל־בניה ובנותיה--מנות. ה ולחנה, ייתן מנה אחת אפיים: כי את־חנה אהב, ויהוה סגר רחמה. ו וכיעסתה צרתה גם־כעס, בעבור הרעימה: כי־סגר יהוה, בעד רחמה. ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלותה בבית יהוה--כן, תכעיסנה; ותבכה, ולא תאכל. ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, יירע לבבך: הלוא אנוכי טוב לך, מעשרה בנים. ט ותקם חנה, אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה; ועלי הכוהן, יושב על־הכיסא, על־מזוזת, היכל יהוה. י והיא, מרת נפש; ותתפלל על־יהוה, ובכה תבכה. יא ותידור נדר ותאמר, יהוה צבאות אם־ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך, ונתת לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו, ומורה לא־יעלה על־ראשו. יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שומר את־פיה. יג וחנה, היא מדברת על־ליבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא יישמע; ויחשבהא עלי, לשיכורה. יד ויאמר אליה עלי, עד־מתיי תשתכרין; הסירי את־יינך, מעלייך. טו ותען חנה ותאמר, לא אדוני, אישה קשת־רוח אנוכי, ויין ושיכר לא שתיתי; ואשפוך את־נפשי, לפני יהוה. טז אל־תיתן, את־אמתך, לפני, בת־בלייעל: כי־מרוב שיחי וכעסי, דיברתי עד־הנה. יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלוהי ישראל, ייתן את־שלתך, אשר שאלת, מעימו. יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האישה לדרכה ותאכל, ופניה לא־היו־לה עוד. יט וישכימו בבוקר, וישתחוו לפני יהוה, וישובו ויבואו אל־ביתם, הרמתה; ויידע אלקנה את־חנה אשתו, ויזכרהא יהוה. כ ויהי לתקופות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את־שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו. כא ויעל האיש אלקנה, וכל־ביתו, לזבוח ליהוה את־זבח הימים, ואת־נדרו. כב וחנה, לא עלתה: כי־אמרה לאישה, עד ייגמל הנער והביאותיו ונראה את־פני יהוה, וישב שם, עד־עולם. כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעינייך, שבי עד־גומלך אותו--אך יקם יהוה, את־דברו; ותשב האישה ותינק את־בנה, עד־גומלה אותו. כד ותעלהו עימה כאשר גמלתו, בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית־יהוה, שילה; והנער, נער. כה וישחטו, את־הפר; ויביאו את־הנער, אל־עלי. כו ותאמר בי אדוני, חי נפשך אדוני; אני האישה, הניצבת עימך בזה, להתפלל, אל־יהוה. כז אל־הנער הזה, התפללתי; וייתן יהוה לי את־שאלתי, אשר שאלתי מעימו. כח וגם אנוכי, השאילתיהו ליהוה, כל־הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה. {ס}