תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ב

א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ ליבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויביי, כי שמחתי בישועתך. ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלוהינו. ג אל-תרבו תדברו גבוהה גבוהה, ייצא עתק מפיכם: כי אל דעות יהוה, ולו נתכנו עלילות. ד קשת גיבורים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל. ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה. ו יהוה, ממית ומחייה; מוריד שאול, ויעל. ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם. ח מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכיסא כבוד ינחילם: כי ליהוה מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל. ט רגלי חסידיו ישמור, ורשעים בחושך יידמו: כי-לא בכוח, יגבר-איש. י יהוה ייחתו מריביו, עליו בשמיים ירעם--יהוה, ידין אפסי-ארץ; וייתן-עוז למלכו, וירם קרן משיחו. {פ}

יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכוהן. יב ובני עלי, בני בלייעל: לא ידעו, את-יהוה. יג ומשפט הכוהנים, את-העם--כל-איש זובח זבח, ובא נער הכוהן כבשל הבשר, והמזלג שלוש השיניים, בידו. יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור--כול אשר יעלה המזלג, ייקח הכוהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשילה. טו גם, בטרם יקטירון את-החלב, ובא נער הכוהן ואמר לאיש הזובח, תנה בשר לצלות לכוהן; ולא-ייקח ממך בשר מבושל, כי אם-חי. טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאווה נפשך; ואמר לא, כי עתה תיתן--ואם-לא, לקחתי בחוזקה. יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד, את-פני יהוה: כי ניאצו האנשים, את מנחת יהוה. יח ושמואל, משרת את-פני יהוה: נער, חגור איפוד בד. יט ומעיל קטון תעשה-לו אימו, והעלתה לו מימים ימימה--בעלותה, את-אישה, לזבוח, את-זבח הימים. כ ובירך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האישה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו. כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלושה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה. {ס}

כב ועלי, זקן מאוד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצובאות פתח אוהל מועד. כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנוכי שומע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה. כד אל, בניי: כי לא-טובה השמועה אשר אנוכי שומע, מעבירים עם-יהוה. כה אם-יחטא איש לאיש, ופיללו אלוהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם. כו והנער שמואל, הולך וגדל וטוב: גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים. {פ}

כז ויבוא איש-אלוהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצריים לבית פרעה. כח ובחור אותו מכל-שבטי ישראל לי, לכוהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטורת לשאת איפוד, לפניי; ואתנה לבית אביך, את-כל-אישי בני ישראל. כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר ציוויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי. ל לכן, נאום-יהוה אלוהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפניי עד-עולם; ועתה נאום-יהוה חלילה לי, כי-מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו. לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרועך, ואת-זרוע בית אביך--מהיות זקן, בביתך. לב והבטת צר מעון, בכול אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים. לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים. לד וזה-לך האות, אשר יבוא אל-שני בניך--אל-חופני, ופינחס: ביום אחד, ימותו שניהם. לה והקימותי לי כוהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים. לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחוות לו, לאגורת כסף וכיכר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהונות--לאכול פת-לחם. {פ}