תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ו

א ויהי ארון־יהוה בשדה פלשתים, שבעה חודשים. ב ויקראו פלשתים, לכוהנים ולקוסמים לאמור, מה־נעשה, לארון יהוה: הודיעונו, במה נשלחנו למקומו. {ס}

ג ויאמרו, אם־משלחים את־ארון אלוהי ישראל אל־תשלחו אותו ריקם--כי־השב תשיבו לו, אשם; אז תירפאו ונודע לכם, למה לא־תסור ידו מכם. ד ויאמרו, מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים, חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב: כי־מגפה אחת לכולם, ולסרניכם. ה ועשיתם צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם, המשחיתים את־הארץ, ונתתם לאלוהי ישראל, כבוד; אוליי, יקל את־ידו מעליכם, ומעל אלוהיכם, ומעל ארצכם. ו ולמה תכבדו את־לבבכם, כאשר כיבדו מצריים ופרעה את־ליבם: הלוא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו. ז ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות, אשר לא־עלה עליהם עול; ואסרתם את־הפרות בעגלה, והשבותם בניהם מאחריהם הביתה. ח ולקחתם את־ארון יהוה, ונתתם אותו אל־העגלה, ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם, תשימו בארגז מצידו; ושילחתם אותו, והלך. ט וראיתם, אם־דרך גבולו יעלה בית שמש--הוא עשה לנו, את־הרעה הגדולה הזאת; ואם־לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו--מקרה הוא, היה לנו. י ויעשו האנשים, כן, ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה; ואת־בניהם, כלו בבית. יא וישימו את־ארון יהוה, אל־העגלה; ואת הארגז, ואת עכברי הזהב, ואת, צלמי טחוריהם. יב ויישרנה הפרות בדרך, על־דרך בית שמש, במסילה אחת הלכו הלוך וגעה, ולא־סרו ימין ושמאל; וסרני פלשתים הולכים אחריהם, עד־גבול בית שמש. יג ובית שמש, קוצרים קציר־חיטים בעמק; וישאו את־עיניהם, ויראו את־הארון, וישמחו, לראות. יד והעגלה באה אל־שדה יהושוע בית־השמשי, ותעמוד שם, ושם, אבן גדולה; ויבקעו, את־עצי העגלה, ואת־הפרות, העלו עולה ליהוה. {ס}

טו והלויים הורידו את־ארון יהוה, ואת־הארגז אשר־איתו אשר־בו כלי־זהב, וישימו, אל־האבן הגדולה; ואנשי בית־שמש, העלו עולות ויזבחו זבחים ביום ההוא--ליהוה. טז וחמישה סרני־פלשתים, ראו; וישובו עקרון, ביום ההוא. {ס} יז ואלה טחורי הזהב, אשר השיבו פלשתים {ר}
אשם ליהוה: {ס} לאשדוד אחד {ס} לעזה {ר}
אחד, {ס} לאשקלון אחד, {ס} לגת {ר}
אחד, {ס} לעקרון אחד. {ס} יח ועכברי {ר}
הזהב, מספר כל־ערי פלשתים לחמשת הסרנים--מעיר מבצר, ועד כופר הפרזי; ועד אביל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה, עד היום הזה, בשדה יהושוע בית השמשי. יט ויך באנשי בית־שמש, כי ראו בארון יהוה, ויך בעם שבעים איש, חמישים אלף איש; ויתאבלו העם, כי־הכה יהוה בעם מכה גדולה. כ ויאמרו, אנשי בית־שמש, מי יוכל לעמוד, לפני יהוה האלוהים הקדוש הזה; ואל־מי, יעלה מעלינו. כא וישלחו, מלאכים, אל־יושבי קרית־יערים, לאמור: השיבו פלשתים, את־ארון יהוה--רדו, העלו אותו אליכם.