תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק יז

א ויאספו פלשתים את־מחניהם, למלחמה, וייאספו, שוכה אשר ליהודה; ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה, באפס דמים. ב ושאול ואיש־ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים. ג ופלשתים עומדים אל־ההר, מזה, וישראל עומדים אל־ההר, מזה; והגיא, ביניהם. ד וייצא איש־הביניים ממחנות פלשתים, גולית שמו מגת: גובהו, שש אמות וזרת. ה וכובע נחושת על־ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון--חמשת־אלפים שקלים, נחושת. ו ומצחת נחושת, על־רגליו; וכידון נחושת, בין כתפיו. ז ועץ חניתו, כמנור אורגים, ולהבת חניתו, שש־מאות שקלים ברזל; ונושא הצינה, הולך לפניו. ח ויעמוד, ויקרא אל־מערכות ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערוך מלחמה: הלוא אנוכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול--ברו־לכם איש, ויירד אליי. ט אם־יוכל להילחם איתי, והכני--והיינו לכם, לעבדים; ואם־אני אוכל־לו, והכיתיו--והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אותנו. י ויאמר, הפלשתי, אני חירפתי את־מערכות ישראל, היום הזה; תנו־לי איש, ונילחמה יחד. יא וישמע שאול וכל־ישראל, את־דברי הפלשתי האלה; וייחתו וייראו, מאוד. {פ}

יב ודויד בן־איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים. יג וילכו שלושת בני־ישי, הגדולים--הלכו אחרי־שאול, למלחמה; ושם שלושת בניו, אשר הלכו במלחמה--אליאב הבכור ומשנהו אבינדב, והשלישי שמה. יד ודויד, הוא הקטן; ושלושה, הגדולים, הלכו, אחרי שאול. {ס}

טו ודויד הולך ושב, מעל שאול, לרעות את־צאן אביו, בית־לחם. טז וייגש הפלשתי, השכם והערב; ויתייצב, ארבעים יום. {פ}

יז ויאמר ישי לדויד בנו, קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם, הזה; והרץ המחנה, לאחיך. יח ואת עשרת חריצי החלב, האלה, תביא, לשר־האלף; ואת־אחיך תפקוד לשלום, ואת־ערובתם תיקח. יט ושאול והמה וכל־איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים, עם־פלשתים. {ס}

כ וישכם דויד בבוקר, וייטוש את־הצאן על־שומר, ויישא וילך, כאשר ציווהו ישי; ויבוא, המעגלה, והחיל היוצא אל־המערכה, והרעו במלחמה. כא ותערוך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה. כב וייטוש דויד את־הכלים מעליו, על־יד שומר הכלים, וירץ, המערכה; ויבוא, וישאל לאחיו לשלום. כג והוא מדבר עימם, והנה איש הביניים עולה גולית הפלשתי שמו מגת ממערכות פלשתים, וידבר, כדברים האלה; וישמע, דויד. כד וכול איש ישראל, בראותם את־האיש; וינוסו, מפניו, וייראו, מאוד. כה ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העולה הזה--כי לחרף את־ישראל, עולה; והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך עושר גדול, ואת־בתו ייתן־לו, ואת בית אביו, יעשה חופשי בישראל. {פ}

כו ויאמר דויד, אל־האנשים העומדים עימו לאמור, מה־ייעשה לאיש אשר יכה את־הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל: כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חירף, מערכות אלוהים חיים. כז ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמור: כה ייעשה, לאיש אשר יכנו. כח וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל־האנשים; וייחר־אף אליאב בדויד ויאמר למה־זה ירדת, ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר--אני ידעתי את־זדונך ואת רוע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת. כט ויאמר דויד, מה עשיתי עתה; הלוא, דבר הוא. ל וייסוב מאצלו אל־מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישיבוהו העם דבר, כדבר הראשון. לא ויישמעו, הדברים, אשר, דיבר דויד; ויגידו לפני־שאול, וייקחהו. לב ויאמר דויד אל־שאול, אל־ייפול לב־אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם־הפלשתי הזה. לג ויאמר שאול אל־דויד, לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה, להילחם, עימו: כי־נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו. {ס}

לד ויאמר דויד אל־שאול, רועה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת־הדוב, ונשא שה מהעדר. לה ויצאתי אחריו והכיתיו, והצלתי מפיו; ויקם עליי--והחזקתי בזקנו, והכיתיו והמיתיו. לו גם את־הארי גם־הדוב, הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה, כאחד מהם, כי חירף, מערכות אלוהים חיים. {ס}

לז ויאמר, דויד, יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה; {ס} ויאמר שאול אל־דויד לך, ויהוה יהיה עימך. לח וילבש שאול את־דויד מדיו, ונתן קובע נחושת על־ראשו; וילבש אותו, שריון. לט ויחגור דויד את־חרבו מעל למדיו ויואל ללכת, כי לא־ניסה, ויאמר דויד אל־שאול לא אוכל ללכת באלה, כי לא ניסיתי; ויסירם דויד, מעליו. מ וייקח מקלו בידו, ויבחר־לו חמישה חלוקי־אבנים מן־הנחל וישם אותם בכלי הרועים אשר־לו ובילקוט--וקלעו בידו; וייגש, אל־הפלשתי. מא וילך, הפלשתי, הולך וקרב, אל־דויד; והאיש נושא הצינה, לפניו. מב ויבט הפלשתי ויראה את־דויד, ויבזהו: כי־היה נער, ואדמוני עם־יפה מראה. מג ויאמר הפלשתי, אל־דויד, הכלב אנוכי, כי־אתה בא־אליי במקלות; ויקלל הפלשתי את־דויד, באלוהיו. מד ויאמר הפלשתי, אל־דויד: לכה אליי--ואתנה את־בשרך, לעוף השמיים ולבהמת השדה. {ס}

מה ויאמר דויד, אל־הפלשתי, אתה בא אליי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנוכי בא־אליך, בשם יהוה צבאות, אלוהי מערכות ישראל, אשר חירפת. מו היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתיך, והסירותי את־ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמיים ולחית הארץ; ויידעו, כל־הארץ, כי יש אלוהים, לישראל. מז ויידעו כל־הקהל הזה, כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה: כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו. {ס}

מח והיה כי־קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דויד; וימהר דויד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי. מט וישלח דויד את־ידו אל־הכלי, וייקח משם אבן ויקלע, ויך את־הפלשתי, אל־מצחו; ותטבע האבן במצחו, וייפול על־פניו ארצה. נ ויחזק דויד מן־הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את־הפלשתי וימיתהו; וחרב, אין ביד־דויד. נא וירץ דויד ויעמוד אל־הפלשתי וייקח את־חרבו וישלפה מתערה, וימותתהו, ויכרות־בה, את־ראשו; ויראו הפלשתים כי־מת גיבורם, וינוסו. נב ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו, וירדפו את־הפלשתים, עד־בואכה גיא, ועד שערי עקרון; וייפלו חללי פלשתים, בדרך שעריים, ועד־גת, ועד־עקרון. נג וישובו בני ישראל, מדלוק אחרי פלשתים; וישוסו, את־מחניהם. נד וייקח דויד את־ראש הפלשתי, ויביאהו ירושלים; ואת־כליו, שם באוהלו. {ס}

נה וכראות שאול את־דויד, יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל־אבנר שר הצבא, בן־מי־זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי־נפשך המלך אם־ידעתי. נו ויאמר, המלך: שאל אתה, בן־מי־זה העלם. {ס}

נז וכשוב דויד, מהכות את־הפלשתי, וייקח אותו אבנר, ויביאהו לפני שאול; וראש הפלשתי, בידו. נח ויאמר אליו שאול, בן־מי אתה הנער; ויאמר דויד, בן־עבדך ישי בית הלחמי.