תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ד

א ויהי דבר־שמואל, לכל־ישראל; וייצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על־האבן העזר, ופלשתים, חנו באפק. ב ויערכו פלשתים לקראת ישראל, ותיטוש המלחמה, ויינגף ישראל, לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש. ג ויבוא העם, אל־המחנה, ויאמרו זקני ישראל, למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים; נקחה אלינו משילה, את־ארון ברית יהוה, ויבוא בקרבנו, ויושיענו מכף אויבינו. ד וישלח העם, שילה, וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות, יושב הכרובים; ושם שני בני־עלי, עם־ארון ברית האלוהים--חופני, ופינחס. ה ויהי, כבוא ארון ברית־יהוה אל־המחנה, ויריעו כל־ישראל, תרועה גדולה; ותיהום, הארץ. ו וישמעו פלשתים, את־קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; ויידעו--כי ארון יהוה, בא אל־המחנה. ז וייראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלוהים אל־המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא הייתה כזאת אתמול שלשום. ח אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלוהים האדירים האלה: אלה הם האלוהים, המכים את־מצריים בכל־מכה--במדבר. ט התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם. י ויילחמו פלשתים, ויינגף ישראל וינוסו איש לאוהליו, ותהי המכה, גדולה מאוד; וייפול, מישראל, שלושים אלף, רגלי. יא וארון אלוהים, נלקח; ושני בני־עלי מתו, חופני ופינחס. יב וירץ איש־בנימין מהמערכה, ויבוא שילה ביום ההוא; ומדיו קרועים, ואדמה על־ראשו. יג ויבוא, והנה עלי יושב על־הכיסא יד דרך מצפה--כי־היה ליבו חרד, על ארון האלוהים; והאיש, בא להגיד בעיר, ותזעק, כל־העיר. יד וישמע עלי, את־קול הצעקה, ויאמר, מה קול ההמון הזה; והאיש מיהר, ויבוא ויגד לעלי. טו ועלי, בן־תשעים ושמונה שנה; ועיניו קמה, ולא יכול לראות. טז ויאמר האיש אל־עלי, אנוכי הבא מן־המערכה, ואני, מן־המערכה נסתי היום; ויאמר מה־היה הדבר, בני. יז ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה, הייתה בעם; וגם־שני בניך מתו, חופני ופינחס, וארון האלוהים, נלקחה. {פ}

יח ויהי כהזכירו את־ארון האלוהים, וייפול מעל־הכיסא אחורנית בעד יד השער ותישבר מפרקתו וימות--כי־זקן האיש, וכבד; והוא שפט את־ישראל, ארבעים שנה. יט וכלתו אשת־פינחס, הרה ללת, ותשמע את־השמועה אל־הילקח ארון האלוהים, ומת חמיה ואישה; ותכרע ותלד, כי־נהפכו עליה ציריה. כ וכעת מותה, ותדברנה הניצבות עליה, אל־תיראי, כי בן ילדת; ולא ענתה, ולא־שתה ליבה. כא ותקרא לנער, איכבוד לאמור, גלה כבוד, מישראל; אל־הילקח ארון האלוהים, ואל־חמיה ואישה. כב ותאמר, גלה כבוד מישראל: כי נלקח, ארון האלוהים. {פ}