תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כו

א ויבואו הזיפים אל־שאול, הגבעתה לאמור: הלוא דויד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימון. ב ויקם שאול, ויירד אל־מדבר־זיף, ואיתו שלושת־אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את־דויד, במדבר־זיף. ג וייחן שאול בגבעת החכילה, אשר על־פני הישימון--על־הדרך; ודויד, יושב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה. ד וישלח דויד, מרגלים; ויידע, כי־בא שאול אל־נכון. ה ויקם דויד, ויבוא אל־המקום אשר חנה־שם שאול, וירא דויד את־המקום אשר שכב־שם שאול, ואבנר בן־נר שר־צבאו; ושאול שוכב במעגל, והעם חונים סביבותיו. ו ויען דויד ויאמר אל־אחימלך החיתי, ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמור, מי־יירד איתי אל־שאול, אל־המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עימך. ז ויבוא דויד ואבישי אל־העם, לילה, והנה שאול שוכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה־בארץ מראשותיו; ואבנר והעם, שוכבים סביבותיו. {ס}

ח ויאמר אבישי אל־דויד, סיגר אלוהים היום את־אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו. ט ויאמר דויד אל־אבישי, אל־תשחיתהו: כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--וניקה. {פ}

י ויאמר דויד חי־יהוה, כי אם־יהוה ייגופנו; או־יומו יבוא ומת, או במלחמה יירד ונספה. יא חלילה לי מיהוה, משלוח ידי במשיח יהוה; ועתה קח־נא את־החנית אשר מראשותיו, ואת־צפחת המים--ונלכה־לנו. יב וייקח דויד את־החנית ואת־צפחת המים, מראשותי שאול, וילכו, להם; ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ, כי כולם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם. יג ויעבור דויד העבר, ויעמוד על־ראש־ההר מרחוק: רב המקום, ביניהם. יד ויקרא דויד אל־העם, ואל־אבנר בן־נר לאמור, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל־המלך. {פ}

טו ויאמר דויד אל־אבנר הלוא־איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל־אדוניך המלך: כי־בא אחד העם, להשחית את־המלך אדוניך. טז לא־טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי־יהוה כי בני־מוות אתם, אשר לא־שמרתם על־אדוניכם על־משיח יהוה; ועתה ראה, אי־חנית המלך ואת־צפחת המים--אשר מראשותיו. יז ויכר שאול, את־קול דויד, ויאמר, הקולך זה בני דויד; ויאמר דויד, קולי אדוני המלך. יח ויאמר, למה זה אדוני רודף אחרי עבדו: כי מה עשיתי, ומה־בידי רעה. יט ועתה, ישמע־נא אדוני המלך, את, דברי עבדו: אם־יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי־גירשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמור לך עבוד אלוהים אחרים. כ ועתה, אל־ייפול דמי ארצה, מנגד, פני יהוה: כי־יצא מלך ישראל, לבקש את־פרעוש אחד, כאשר ירדוף הקורא, בהרים. כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דויד, כי לא־ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה: הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאוד. כב ויען דויד ויאמר, הנה חנית המלך; ויעבור אחד מהנערים, וייקחהא. כג ויהוה ישיב לאיש, את־צדקתו ואת־אמונתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלוח ידי במשיח יהוה. כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיניי: כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצילני מכל־צרה. {פ}

כה ויאמר שאול אל־דויד, ברוך אתה בני דויד--גם עשה תעשה, וגם יכול תוכל; וילך דויד לדרכו, ושאול שב למקומו. {פ}