תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כו

א ויבואו הזיפים אל-שאול, הגבעתה לאמור: הלוא דויד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימון. ב ויקם שאול, ויירד אל-מדבר-זיף, ואיתו שלושת-אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את-דויד, במדבר-זיף. ג וייחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימון--על-הדרך; ודויד, יושב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה. ד וישלח דויד, מרגלים; ויידע, כי-בא שאול אל-נכון. ה ויקם דויד, ויבוא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דויד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שוכב במעגל, והעם חונים סביבותיו. ו ויען דויד ויאמר אל-אחימלך החיתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמור, מי-יירד איתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עימך. ז ויבוא דויד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שוכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשותיו; ואבנר והעם, שוכבים סביבותיו. {ס}

ח ויאמר אבישי אל-דויד, סיגר אלוהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו. ט ויאמר דויד אל-אבישי, אל-תשחיתהו: כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--וניקה. {פ}

י ויאמר דויד חי-יהוה, כי אם-יהוה ייגופנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה יירד ונספה. יא חלילה לי מיהוה, משלוח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשותיו, ואת-צפחת המים--ונלכה-לנו. יב וייקח דויד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשותי שאול, וילכו, להם; ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ, כי כולם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם. יג ויעבור דויד העבר, ויעמוד על-ראש-ההר מרחוק: רב המקום, ביניהם. יד ויקרא דויד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמור, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך. {פ}

טו ויאמר דויד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדוניך המלך: כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדוניך. טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי-יהוה כי בני-מוות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדוניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים--אשר מראשותיו. יז ויכר שאול, את-קול דויד, ויאמר, הקולך זה בני דויד; ויאמר דויד, קולי אדוני המלך. יח ויאמר, למה זה אדוני רודף אחרי עבדו: כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה. יט ועתה, ישמע-נא אדוני המלך, את, דברי עבדו: אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גירשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמור לך עבוד אלוהים אחרים. כ ועתה, אל-ייפול דמי ארצה, מנגד, פני יהוה: כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעוש אחד, כאשר ירדוף הקורא, בהרים. כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דויד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה: הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאוד. כב ויען דויד ויאמר, הנה חנית המלך; ויעבור אחד מהנערים, וייקחהא. כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמונתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלוח ידי במשיח יהוה. כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיניי: כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצילני מכל-צרה. {פ}

כה ויאמר שאול אל-דויד, ברוך אתה בני דויד--גם עשה תעשה, וגם יכול תוכל; וילך דויד לדרכו, ושאול שב למקומו. {פ}