תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יז

א ויאמר אחיתופל, אל־אבשלום: אבחרה נא, שנים־עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי־דויד, הלילה. ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידיים, והחרדתי אותו, ונס כל־העם אשר־איתו; והכיתי את־המלך, לבדו. ג ואשיבה כל־העם, אליך: כשוב הכול--האיש אשר אתה מבקש, כל־העם יהיה שלום. ד ויישר הדבר, בעיני אבשלום, ובעיני, כל־זקני ישראל. {ס}

ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושיי הארכי; ונשמעה מה־בפיו, גם־הוא. ו ויבוא חושיי, אל־אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמור כדבר הזה דיבר אחיתופל, הנעשה את־דברו; אם־אין, אתה דבר. {ס}

ז ויאמר חושיי, אל־אבשלום: לא־טובה העצה אשר־יעץ אחיתופל, בפעם הזאת. ח ויאמר חושיי, אתה ידעת את־אביך ואת־אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה, כדוב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את־העם. ט הנה עתה הוא־נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומות; והיה, כנפול בהם בתחילה, ושמע השומע ואמר, הייתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום. י והוא גם־בן־חיל, אשר ליבו כלב האריה--הימס יימס: כי־יודע כל־ישראל כי־גיבור אביך, ובני־חיל אשר איתו. יא כי יעצתי, היאסוף ייאסף עליך כל־ישראל מדן ועד־באר שבע, כחול אשר־על־הים, לרוב; ופניך הולכים, בקרב. יב ובאנו אליו, באחד המקומות אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר ייפול הטל על־האדמה; ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־איתו, גם־אחד. יג ואם־אל־עיר, ייאסף--והשיאו כל־ישראל אל־העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אותו עד־הנחל, עד אשר־לא־נמצא שם גם־צרור. {פ}

יד ויאמר אבשלום, וכל־איש ישראל, טובה עצת חושיי הארכי, מעצת אחיתופל; {ס} ויהוה ציווה, להפר את־עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל־אבשלום, את־הרעה. {ס}

טו ויאמר חושיי, אל־צדוק ואל־אביתר הכוהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתופל את־אבשלום, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני. טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדויד לאמור, אל־תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור--פן יבולע למלך, ולכל־העם אשר איתו. יז ויהונתן ואחימעץ עומדים בעין־רוגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דויד: כי לא יוכלו להיראות, לבוא העירה. יח וירא אותם נער, ויגד לאבשלום; וילכו שניהם מהרה ויבואו אל־בית־איש בבחורים, ולו באר בחצרו--ויירדו שם. יט ותיקח האישה, ותפרוש את־המסך על־פני הבאר, ותשטח עליו, הריפות; ולא נודע, דבר. כ ויבואו עבדי אבשלום אל־האישה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האישה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישובו ירושלים. {ס}

כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגידו למלך דויד; ויאמרו אל־דויד, קומו ועברו מהרה את־המים--כי־ככה יעץ עליכם, אחיתופל. כב ויקם דויד, וכל־העם אשר איתו, ויעברו, את־הירדן: עד־אור הבוקר, עד־אחד לא נעדר, אשר לא־עבר, את־הירדן. כג ואחיתופל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את־החמור ויקם וילך אל־ביתו אל־עירו, ויצו אל־ביתו וייחנק; וימת, וייקבר בקבר אביו. {ס}

כד ודויד, בא מחניימה; ואבשלום, עבר את־הירדן--הוא, וכל־איש ישראל עימו. כה ואת־עמשא, שם אבשלום תחת יואב--על־הצבא; ועמשא בן־איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר־בא אל־אביגל בת־נחש, אחות צרויה אם יואב. כו וייחן ישראל ואבשלום, ארץ הגלעד. {ס}

כז ויהי, כבוא דויד מחניימה; ושובי בן־נחש מרבת בני־עמון, ומכיר בן־עמיאל מלו דבר, וברזלי הגלעדי, מרוגלים. כח משכב וספות וכלי יוצר, וחיטים ושעורים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי. כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדויד ולעם אשר־איתו, לאכול: כי אמרו--העם רעב ועייף וצמא, במדבר. {ס}