תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יז

א ויאמר אחיתופל, אל-אבשלום: אבחרה נא, שנים-עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי-דויד, הלילה. ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידיים, והחרדתי אותו, ונס כל-העם אשר-איתו; והכיתי את-המלך, לבדו. ג ואשיבה כל-העם, אליך: כשוב הכול--האיש אשר אתה מבקש, כל-העם יהיה שלום. ד ויישר הדבר, בעיני אבשלום, ובעיני, כל-זקני ישראל. {ס}

ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושיי הארכי; ונשמעה מה-בפיו, גם-הוא. ו ויבוא חושיי, אל-אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמור כדבר הזה דיבר אחיתופל, הנעשה את-דברו; אם-אין, אתה דבר. {ס}

ז ויאמר חושיי, אל-אבשלום: לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתופל, בפעם הזאת. ח ויאמר חושיי, אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה, כדוב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את-העם. ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומות; והיה, כנפול בהם בתחילה, ושמע השומע ואמר, הייתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום. י והוא גם-בן-חיל, אשר ליבו כלב האריה--הימס יימס: כי-יודע כל-ישראל כי-גיבור אביך, ובני-חיל אשר איתו. יא כי יעצתי, היאסוף ייאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע, כחול אשר-על-הים, לרוב; ופניך הולכים, בקרב. יב ובאנו אליו, באחד המקומות אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר ייפול הטל על-האדמה; ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-איתו, גם-אחד. יג ואם-אל-עיר, ייאסף--והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אותו עד-הנחל, עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור. {פ}

יד ויאמר אבשלום, וכל-איש ישראל, טובה עצת חושיי הארכי, מעצת אחיתופל; {ס} ויהוה ציווה, להפר את-עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום, את-הרעה. {ס}

טו ויאמר חושיי, אל-צדוק ואל-אביתר הכוהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתופל את-אבשלום, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני. טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדויד לאמור, אל-תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור--פן יבולע למלך, ולכל-העם אשר איתו. יז ויהונתן ואחימעץ עומדים בעין-רוגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דויד: כי לא יוכלו להיראות, לבוא העירה. יח וירא אותם נער, ויגד לאבשלום; וילכו שניהם מהרה ויבואו אל-בית-איש בבחורים, ולו באר בחצרו--ויירדו שם. יט ותיקח האישה, ותפרוש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הריפות; ולא נודע, דבר. כ ויבואו עבדי אבשלום אל-האישה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האישה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישובו ירושלים. {ס}

כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגידו למלך דויד; ויאמרו אל-דויד, קומו ועברו מהרה את-המים--כי-ככה יעץ עליכם, אחיתופל. כב ויקם דויד, וכל-העם אשר איתו, ויעברו, את-הירדן: עד-אור הבוקר, עד-אחד לא נעדר, אשר לא-עבר, את-הירדן. כג ואחיתופל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו, ויצו אל-ביתו וייחנק; וימת, וייקבר בקבר אביו. {ס}

כד ודויד, בא מחניימה; ואבשלום, עבר את-הירדן--הוא, וכל-איש ישראל עימו. כה ואת-עמשא, שם אבשלום תחת יואב--על-הצבא; ועמשא בן-איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר-בא אל-אביגל בת-נחש, אחות צרויה אם יואב. כו וייחן ישראל ואבשלום, ארץ הגלעד. {ס}

כז ויהי, כבוא דויד מחניימה; ושובי בן-נחש מרבת בני-עמון, ומכיר בן-עמיאל מלו דבר, וברזלי הגלעדי, מרוגלים. כח משכב וספות וכלי יוצר, וחיטים ושעורים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי. כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדויד ולעם אשר-איתו, לאכול: כי אמרו--העם רעב ועייף וצמא, במדבר. {ס}