תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יב

א וישלח יהוה את־נתן, אל־דויד; ויבוא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד רש. ב לעשיר, היה צאן ובקר--הרבה מאוד. ג ולרש אין־כול, כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחייהא, ותגדל עימו ועם־בניו יחדיו; מפיתו תאכל ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי־לו, כבת. ד ויבוא הלך, לאיש העשיר, ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לאורח הבא־לו; וייקח, את־כבשת האיש הרש, ויעשהא, לאיש הבא אליו. ה וייחר־אף דויד באיש, מאוד; ויאמר, אל־נתן, חי־יהוה, כי בן־מוות האיש העושה זאת. ו ואת־הכבשה, ישלם ארבעתיים: עקב, אשר עשה את־הדבר הזה, ועל, אשר לא־חמל. {ס}

ז ויאמר נתן אל־דויד, אתה האיש; {ס} כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי משחתיך למלך על־ישראל, ואנוכי הצלתיך, מיד שאול. ח ואתנה לך את־בית אדוניך, ואת־נשי אדוניך בחיקך, ואתנה לך, את־בית ישראל ויהודה; ואם־מעט--ואוסיפה לך, כהנה וכהנה. ט מדוע בזית את־דבר יהוה, לעשות הרע בעיניי, את אורייה החיתי הכית בחרב, ואת־אשתו לקחת לך לאישה; ואותו הרגת, בחרב בני עמון. י ועתה, לא־תסור חרב מביתך--עד־עולם: עקב, כי בזיתני, ותיקח את־אשת אורייה החיתי, להיות לך לאישה. {ס}

יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את־נשיך לעיניך, ונתתי לריעך; ושכב עם־נשיך, לעיני השמש הזאת. יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את־הדבר הזה, נגד כל־ישראל, ונגד השמש. {ס}

יג ויאמר דויד אל־נתן, חטאתי ליהוה; {ס} ויאמר נתן אל־דויד, גם־יהוה העביר חטאתך--לא תמות. יד אפס, כי־ניאץ ניאצת את־אויבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן היילוד לך--מות ימות. טו וילך נתן, אל־ביתו; וייגוף יהוה, את־הילד אשר ילדה אשת־אורייה לדויד--וייאנש. טז ויבקש דויד את־האלוהים, בעד הנער; ויצם דויד צום, ובא ולן ושכב ארצה. יז ויקומו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן־הארץ; ולא אבה, ולא־ברא איתם לחם. יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; וייראו עבדי דויד להגיד לו כי־מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דיברנו אליו ולא־שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה. יט וירא דויד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דויד, כי מת הילד; ויאמר דויד אל־עבדיו המת הילד, ויאמרו מת. כ ויקם דויד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלותיו, ויבוא בית־יהוה, וישתחו; ויבוא, אל־ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל. כא ויאמרו עבדיו אליו, מה־הדבר הזה אשר עשית; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם. כב ויאמר--בעוד הילד חי, צמתי ואבכה: כי אמרתי מי יודע, וחנני יהוה וחי הילד. כג ועתה מת, למה זה אני צם--האוכל להשיבו, עוד: אני הולך אליו, והוא לא־ישוב אליי. כד וינחם דויד, את בת־שבע אשתו, ויבוא אליה, וישכב עימה; ותלד בן, ותקרא את־שמו שלמה, ויהוה, אהבו. כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את־שמו, ידידיה--בעבור, יהוה. {פ}

כו ויילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכוד, את־עיר המלוכה. כז וישלח יואב מלאכים, אל־דויד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם־לכדתי את־עיר המים. כח ועתה, אסוף את־יתר העם, וחנה על־העיר, ולוכדה: פן־אלכוד אני את־העיר, ונקרא שמי עליה. כט ויאסוף דויד את־כל־העם, וילך רבתה; ויילחם בה, וילכדה. ל וייקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה כיכר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על־ראש דויד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאוד. לא ואת־העם אשר־בה הוציא, וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרות הברזל והעביר אותם במלבן, וכן יעשה, לכול ערי בני־עמון; וישב דויד וכל־העם, ירושלים. {פ}