תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ד

א וישמע בן־שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו, ידיו; וכל־ישראל, נבהלו. ב ושני אנשים שרי־גדודים היו בן־שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רימון הבארותי--מבני בנימין: כי גם־בארות, תיחשב על־בנימין. ג ויברחו הבארותים, גיתיימה; ויהיו־שם גרים, עד היום הזה. {ס}

ד וליהונתן, בן־שאול, בן, נכה רגליים; בן־חמש שנים היה בבוא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותישאהו אומנתו ותנוס, ויהי בחופזה לנוס וייפול וייפסח, ושמו מפיבושת. ה וילכו בני־רימון הבארותי, רכב ובענה, ויבואו כחום היום, אל־בית איש בושת; והוא שוכב, את משכב הצוהריים. ו והנה באו עד־תוך הבית, לוקחי חיטים, ויכוהו, אל־החומש; ורכב ובענה אחיו, נמלטו. ז ויבואו הבית, והוא־שוכב על־מיטתו בחדר משכבו, ויכוהו וימיתוהו, ויסירו את־ראשו; ויקחו, את־ראשו, וילכו דרך הערבה, כל־הלילה. ח ויביאו את־ראש איש־בושת אל־דויד, חברון, ויאמרו אל־המלך, הנה־ראש איש־בושת בן־שאול אויבך אשר ביקש את־נפשך; וייתן יהוה לאדוני המלך נקמות, היום הזה, משאול, ומזרעו. ט ויען דויד את־רכב ואת־בענה אחיו, בני רימון הבארותי--ויאמר להם: חי־יהוה, אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה. י כי המגיד לי לאמור הנה־מת שאול, והוא־היה כמבשר בעיניו, ואוחזה בו, ואהרגהו בציקלג--אשר לתיתי־לו, בשורה. יא אף כי־אנשים רשעים, הרגו את־איש־צדיק בביתו--על־משכבו; ועתה, הלוא אבקש את־דמו מידכם, וביערתי אתכם, מן־הארץ. יב ויצו דויד את־הנערים ויהרגום, ויקצצו את־ידיהם ואת־רגליהם, ויתלו על־הבריכה, בחברון; ואת ראש איש־בושת לקחו, ויקברו בקבר־אבנר בחברון. {פ}