תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק יט

א וירגז המלך, ויעל על-עליית השער--ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-ייתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני. ב ויוגד, ליואב: הנה המלך בוכה ויתאבל, על-אבשלום. ג ותהי התשועה ביום ההוא, לאבל--לכל-העם: כי-שמע העם, ביום ההוא לאמור, נעצב המלך, על-בנו. ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר: כאשר יתגנב, העם הנכלמים--בנוסם, במלחמה. ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול: בני, אבשלום, אבשלום, בני בני. {ס}

ו ויבוא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הובשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנותיך, ונפש נשיך ונפש פילגשיך. ז לאהבה, את-שונאיך, ולשנוא, את-אוהביך: כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים--כי ידעתי היום כי לו אבשלום חי וכולנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך. ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך: {ס} כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש איתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעוריך עד-עתה. {ס}

ט ויקם המלך, ויישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמור, הנה המלך יושב בשער, ויבוא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאוהליו. {ס}

י ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמור: המלך הצילנו מכף אויבינו, והוא מילטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ, מעל אבשלום. יא ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרישים--להשיב את-המלך. {ס}

יב והמלך דויד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכוהנים לאמור, דברו אל-זקני יהודה לאמור, למה תהיו אחרונים להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר, כל-ישראל, בא אל-המלך, אל-ביתו. יג אחיי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרונים, להשיב את-המלך. יד ולעמשא, תאמרו, הלוא עצמי ובשרי, אתה; כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפניי כל-הימים, תחת יואב. טו ויט את-לבב כל-איש-יהודה, כאיש אחד; וישלחו, אל-המלך, שוב אתה, וכל-עבדיך. טז וישב המלך, ויבוא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך, את-הירדן. יז וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר, מבחורים; ויירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דויד. יח ואלף איש עימו, מבנימין, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו איתו; וצלחו הירדן, לפני המלך. יט ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב, בעיניו; ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעוברו, בירדן. כ ויאמר אל-המלך, אל-יחשוב-לי אדוני עוון, ואל-תזכור את אשר העווה עבדך, ביום אשר-יצא אדוני-המלך מירושלים--לשום המלך, אל-ליבו. כא כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת, לקראת אדוני המלך. {ס}

כב ויען אבישי בן-צרויה, ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי: כי קילל, את-משיח יהוה. {ס}

כג ויאמר דויד, מה-לי ולכם בני צרויה--כי-תהיו-לי היום, לשטן; היום, יומת איש בישראל--כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל. כד ויאמר המלך אל-שמעי, לא תמות; ויישבע לו, המלך. {ס}

כה ומפיבושת, בן-שאול, ירד, לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כיבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום. כו ויהי כי-בא ירושלים, לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עימי מפיבושת. כז ויאמר, אדוני המלך עבדי רימני: כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה, ואלך את-המלך--כי פיסח, עבדך. כח וירגל בעבדך, אל-אדוני המלך; ואדוני המלך כמלאך האלוהים, ועשה הטוב בעיניך. כט כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מוות לאדוני המלך, ותשת את-עבדך, באוכלי שולחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעוק עוד אל-המלך. {פ}

ל ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי--אתה וציבא, תחלקו את-השדה. לא ויאמר מפיבושת אל-המלך, גם את-הכול ייקח: אחרי אשר-בא אדוני המלך, בשלום--אל-ביתו. {ס}

לב וברזלי, הגלעדי, ירד, מרוגלים; ויעבור את-המלך הירדן, לשלחו את-הירדן. לג וברזלי זקן מאוד, בן-שמונים שנה; והוא-כילכל את-המלך בשיבתו במחניים, כי-איש גדול הוא מאוד. לד ויאמר המלך, אל-ברזלי: אתה עבור איתי, וכילכלתי אותך עימדי בירושלים. לה ויאמר ברזלי, אל-המלך: כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך, ירושלים. לו בן-שמונים שנה אנוכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אוכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדוני המלך. לז כמעט יעבור עבדך, את-הירדן--את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת. לח ישב-נא עבדך ואמות בעירי, עם קבר אבי ואימי; והנה עבדך כמהם, יעבור עם-אדוני המלך, ועשה-לו, את אשר-טוב בעיניך. {ס}

לט ויאמר המלך, איתי יעבור כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכול אשר-תבחר עליי, אעשה-לך. מ ויעבור כל-העם את-הירדן, והמלך עבר; ויישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקומו. {ס}

מא ויעבור המלך הגלגלה, וכמהן עבר עימו; וכל-עם יהודה, העבירו את-המלך, וגם, חצי עם ישראל. מב והנה כל-איש ישראל, באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעבירו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דויד, עימו. {ס}

מג ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אליי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה: האכול אכלנו מן-המלך, אם-נישאת נישא לנו. {ס}

מד ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדויד אני ממך, ומדוע הקילותני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; וייקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל. {ס}