תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ז

א ויבואו אנשי קרית יערים, ויעלו את־ארון יהוה, ויביאו אותו, אל־בית אבינדב בגבעה; ואת־אלעזר בנו קידשו, לשמור את־ארון יהוה. {פ}

ב ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; ויינהו כל־בית ישראל, אחרי יהוה. {ס}

ג ויאמר שמואל, אל־כל־בית ישראל לאמור, אם־בכל־לבבכם אתם שבים אל־יהוה, הסירו את־אלוהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל־יהוה ועבדוהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים. ד ויסירו בני ישראל, את־הבעלים ואת־העשתרות; ויעבדו את־יהוה, לבדו. {פ}

ה ויאמר שמואל, קבצו את־כל־ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל־יהוה. ו וייקבצו המצפתה וישאבו־מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפוט שמואל את־בני ישראל, במצפה. ז וישמעו פלשתים, כי־התקבצו בני־ישראל המצפתה, ויעלו סרני־פלשתים, אל־ישראל; וישמעו בני ישראל, וייראו מפני פלשתים. ח ויאמרו בני־ישראל, אל־שמואל, אל־תחרש ממנו, מזעוק אל־יהוה אלוהינו; ויושיענו, מיד פלשתים. ט וייקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלהו עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל־יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה. י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים ניגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול־גדול ביום ההוא על־פלשתים, ויהומם, ויינגפו, לפני ישראל. יא וייצאו אנשי ישראל, מן־המצפה, וירדפו, את־פלשתים; ויכום, עד־מתחת לבית כר. יב וייקח שמואל אבן אחת, וישם בין־המצפה ובין השן, ויקרא את־שמה, אבן העזר; ויאמר, עד־הנה עזרנו יהוה. יג וייכנעו, הפלשתים, ולא־יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד־יהוה בפלשתים, כול ימי שמואל. יד ותשובנה הערים אשר לקחו־פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד־גת, ואת־גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמורי. טו וישפוט שמואל את־ישראל, כול ימי חייו. טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית־אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את־ישראל--את כל־המקומות, האלה. יז ותשובתו הרמתה כי־שם ביתו, ושם שפט את־ישראל; וייבן־שם מזבח, ליהוה. {פ}