תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כג

א ויגידו לדויד, לאמור: הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שוסים את־הגורנות. ב וישאל דויד ביהוה, לאמור, האלך והכיתי, בפלשתים האלה; {ס} ויאמר יהוה אל־דויד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את־קעילה. ג ויאמרו אנשי דויד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי־נלך קעילה, אל־מערכות פלשתים. {ס}

ד ויוסף עוד דויד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה--כי־אני נותן את־פלשתים, בידך. ה וילך דויד ואנשיו קעילה ויילחם בפלשתים, וינהג את־מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; ויושע דויד, את יושבי קעילה. {ס}

ו ויהי, בברוח אביתר בן־אחימלך אל־דויד--קעילה; איפוד, ירד בידו. ז ויוגד לשאול, כי־בא דויד קעילה; ויאמר שאול, ניכר אותו אלוהים בידי--כי נסגר לבוא, בעיר דלתיים ובריח. ח וישמע שאול את־כל־העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל־דויד ואל־אנשיו. ט ויידע דויד--כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל־אביתר הכוהן, הגישה האיפוד. {ס}

י ויאמר, דויד, יהוה אלוהי ישראל, שמוע שמע עבדך כי־מבקש שאול לבוא אל־קעילה--לשחת לעיר, בעבורי. יא היסגירוני בעלי קעילה בידו היירד שאול, כאשר שמע עבדך--יהוה אלוהי ישראל, הגד־נא לעבדך; {ס} ויאמר יהוה, יירד. {ס}

יב ויאמר דויד--היסגירו בעלי קעילה אותי ואת־אנשיי, ביד־שאול; ויאמר יהוה, יסגירו. {ס}

יג ויקם דויד ואנשיו כשש־מאות איש, וייצאו מקעילה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הוגד, כי־נמלט דויד מקעילה, ויחדל, לצאת. יד ויישב דויד במדבר במצדות, ויישב בהר במדבר־זיף; ויבקשהו שאול כל־הימים, ולא־נתנו אלוהים בידו. טו וירא דויד, כי־יצא שאול לבקש את־נפשו; ודויד במדבר־זיף, בחורשה. {ס}

טז ויקם יהונתן בן־שאול, וילך אל־דויד חורשה; ויחזק את־ידו, באלוהים. יז ויאמר אליו אל־תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלוך על־ישראל, ואנוכי אהיה־לך למשנה; וגם־שאול אבי, יודע כן. יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; ויישב דויד בחורשה, ויהונתן הלך לביתו. {ס}

יט ויעלו זיפים אל־שאול, הגבעתה לאמור: הלוא דויד מסתתר עימנו במצדות, בחורשה--בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון. כ ועתה לכל־אוות נפשך המלך, לרדת--רד; ולנו הסגירו, ביד המלך. כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה: כי חמלתם, עליי. כב לכו־נא הכינו עוד, ודעו וראו את־מקומו אשר תהיה רגלו--מי ראהו, שם: כי אמר אליי, ערום יערים הוא. כג וראו ודעו, מכול המחבואים אשר יתחבא שם, ושבתם אליי אל־נכון, והלכתי איתכם; והיה, אם־ישנו בארץ--וחיפשתי אותו, בכול אלפי יהודה. כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודויד ואנשיו במדבר מעון, בערבה--אל, ימין הישימון. כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגידו לדויד, ויירד הסלע ויישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדוף אחרי־דויד מדבר מעון. כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודויד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דויד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עוטרים אל־דויד ואל־אנשיו, לתופשם. כז ומלאך בא, אל־שאול לאמור: מהרה ולכה, כי־פשטו פלשתים על־הארץ. כח וישב שאול, מרדוף אחרי דויד, וילך, לקראת פלשתים; על־כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות. כט ויעל דויד, משם; ויישב, במצדות עין־גדי. {ס}