תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
א ויהי רעב בימי דויד שלוש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דויד, את-פני יהוה; {ס} ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על אשר-המית, את-הגבעונים.
ב ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם: והגבעונים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמורי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכותם בקנאותו לבני-ישראל ויהודה.
ג ויאמר דויד אל-הגבעונים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה.
ד ויאמרו לו הגבעונים, אין-לנו כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אומרים, אעשה לכם.
ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כילנו, ואשר דימה-לנו; נשמדנו, מהתייצב בכל-גבול ישראל.
ו יותן-לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה; {פ}
ויאמר המלך, אני אתן.
ז ויחמול המלך, על-מפיבושת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבועת יהוה, אשר בינותם--בין דויד, ובין יהונתן בן-שאול.
ח וייקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמוני, ואת-מפיבושת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחולתי.
ט וייתנם ביד הגבעונים, ויוקיעום בהר לפני יהוה, וייפלו שבעתם, יחד; והמה הומתו בימי קציר, בראשונים, בתחילת, קציר שעורים.
י ותיקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחילת קציר, עד ניתך-מים עליהם, מן-השמיים; ולא-נתנה עוף השמיים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה.
יא ויוגד, לדויד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פילגש שאול.
יב וילך דויד, וייקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יבש גלעד--אשר גנבו אותם מרחוב בית-שן, אשר תלאום שמה פלשתים, ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבוע.
יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים.
יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימין בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כול אשר-ציווה המלך; וייעתר אלוהים לארץ, אחרי-כן. {פ}
טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; ויירד דויד ועבדיו עימו, ויילחמו את-פלשתים--ויעף דויד. טז וישבי בנוב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דויד. יז ויעזור-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימיתהו; אז נשבעו אנשי-דויד לו לאמור, לא-תצא עוד איתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל. {פ}
יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סיבכיי החושתי, את-סף, אשר בילידי הרפה. {ס}
יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי אורגים בית הלחמי, את גולית הגיתי, ועץ חניתו, כמנור אורגים. {ס}
כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדון, ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, יולד להרפה. כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעה, אחי דויד. כב את-ארבעת אלה יולדו להרפה, בגת; וייפלו ביד-דויד, וביד עבדיו. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שמואל - הכול
שמואל א פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
- שמואל ב פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד