תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כ

א ויברח דויד, מניות ברמה; ויבוא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה-עווני ומה-חטאתי לפני אביך--כי מבקש, את-נפשי. ב ויאמר לו חלילה, לא תמות--הנה לא-יעשה אבי דבר גדול או דבר קטון, ולא יגלה את-אוזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה, אין זאת. ג ויישבע עוד דויד, ויאמר ידוע ידע אביך כי-מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל-יידע-זאת יהונתן, פן-ייעצב; ואולם, חי-יהוה וחי נפשך--כי כפשע, ביני ובין המוות. ד ויאמר יהונתן, אל-דויד: מה-תאמר נפשך, ואעשה-לך. {פ}

ה ויאמר דויד אל-יהונתן, הנה-חודש מחר, ואנוכי ישוב-אשב עם-המלך, לאכול; ושילחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלישית. ו אם-פקוד יפקדני, אביך: ואמרת, נשאול נשאל ממני דויד לרוץ בית-לחם עירו--כי זבח הימים שם, לכל-המשפחה. ז אם-כה יאמר טוב, שלום לעבדך; ואם-חרה ייחרה, לו--דע, כי-כלתה הרעה מעימו. ח ועשית חסד, על-עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את-עבדך עימך; ואם-יש-בי עוון המיתני אתה, ועד-אביך למה-זה תביאני. {פ}

ט ויאמר יהונתן, חלילה לך: כי אם-ידוע אדע, כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אותה, אגיד לך. {ס}

י ויאמר דויד אל-יהונתן, מי יגיד לי; או מה-יענך אביך, קשה. {ס}

יא ויאמר יהונתן אל-דויד, לכה ונצא השדה; וייצאו שניהם, השדה. {ס}

יב ויאמר יהונתן אל-דויד, יהוה אלוהי ישראל כי-אחקור את-אבי כעת מחר השלישית, והנה-טוב, אל-דויד--ולא-אז אשלח אליך, וגליתי את-אוזנך. יג כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יוסיף, כי-ייטיב אל-אבי את-הרעה עליך--וגליתי את-אוזנך, ושילחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עימך, כאשר היה עם-אבי. יד ולא, אם-עודני חי; ולא-תעשה עימדי חסד יהוה, ולא אמות. טו ולא-תכרית את-חסדך מעם ביתי, עד-עולם; ולא, בהכרית יהוה את-אויבי דויד, איש, מעל פני האדמה. טז ויכרות יהונתן, עם-בית דויד; וביקש יהוה, מיד אויבי דויד. יז ויוסף יהונתן להשביע את-דויד, באהבתו אותו: כי-אהבת נפשו, אהבו. {ס}

יח ויאמר-לו יהונתן, מחר חודש; ונפקדת, כי ייפקד מושבך. יט ושילשת, תרד מאוד, ובאת אל-המקום, אשר-נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל. כ ואני, שלושת החיצים צידה אורה, לשלח-לי, למטרה. כא והנה אשלח את-הנער, לך מצא את-החיצים: אם-אמור אומר לנער הנה החיצים ממך והנה, קחנו ובואה כי-שלום לך ואין דבר--חי-יהוה. כב ואם-כה אומר לעלם, הנה החיצים ממך והלאה--לך, כי שילחך יהוה. כג והדבר--אשר דיברנו, אני ואתה: הנה יהוה ביני ובינך, עד-עולם. {ס}

כד וייסתר דויד, בשדה; ויהי החודש, ויישב המלך אל-הלחם לאכול. כה ויישב המלך על-מושבו כפעם בפעם, אל-מושב הקיר, ויקם יהונתן, ויישב אבנר מצד שאול; וייפקד, מקום דויד. כו ולא-דיבר שאול מאומה, ביום ההוא: כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי-לא טהור. {ס}

כז ויהי, ממוחרת החודש השני, וייפקד, מקום דויד; {פ}

ויאמר שאול, אל-יהונתן בנו, מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום, אל-הלחם. כח ויען יהונתן, את-שאול: נשאול נשאל דויד מעימדי, עד-בית לחם. כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא ציווה-לי אחי, ועתה אם-מצאתי חן בעיניך, אימלטה נא ואראה את-אחיי; על-כן לא-בא, אל-שולחן המלך. {ס}

ל וייחר-אף שאול, ביהונתן, ויאמר לו, בן-נעוות המרדות: הלוא ידעתי, כי-בוחר אתה לבן-ישי, לבושתך, ולבושת ערוות אימך. לא כי כל-הימים, אשר בן-ישי חי על-האדמה, לא תיכון, אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אותו אליי--כי בן-מוות, הוא. {ס}

לב ויען, יהונתן, את-שאול, אביו; ויאמר אליו למה יומת, מה עשה. לג ויטל שאול את-החנית עליו, להכותו; ויידע, יהונתן, כי-כלה היא מעם אביו, להמית את-דויד. {ס}

לד ויקם יהונתן מעם השולחן, בחורי-אף; ולא-אכל ביום-החודש השני, לחם--כי נעצב אל-דויד, כי הכלימו אביו. {ס}

לה ויהי בבוקר, וייצא יהונתן השדה למועד דויד; ונער קטון, עימו. לו ויאמר לנערו--רוץ מצא נא את-החיצים, אשר אנוכי מורה; הנער רץ, והוא-ירה החצי להעבירו. לז ויבוא הנער עד-מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה. לח ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל-תעמוד; וילקט נער יהונתן, את-החיצים, ויבוא, אל-אדוניו. לט והנער, לא-ידע מאומה; אך יהונתן ודויד, ידעו את-הדבר. {ס}

מ וייתן יהונתן את-כליו, אל-הנער אשר-לו; ויאמר לו, לך הבא העיר. מא הנער, בא, ודויד קם מאצל הנגב, וייפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים; ויישקו איש את-ריעהו, ויבכו איש את-ריעהו, עד-דויד, הגדיל. מב ויאמר יהונתן לדויד, לך לשלום: אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמור, יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך, עד-עולם. {פ}