תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כ

א ויברח דויד, מניות ברמה; ויבוא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה־עווני ומה־חטאתי לפני אביך--כי מבקש, את־נפשי. ב ויאמר לו חלילה, לא תמות--הנה לא־יעשה אבי דבר גדול או דבר קטון, ולא יגלה את־אוזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה, אין זאת. ג ויישבע עוד דויד, ויאמר ידוע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל־יידע־זאת יהונתן, פן־ייעצב; ואולם, חי־יהוה וחי נפשך--כי כפשע, ביני ובין המוות. ד ויאמר יהונתן, אל־דויד: מה־תאמר נפשך, ואעשה־לך. {פ}

ה ויאמר דויד אל־יהונתן, הנה־חודש מחר, ואנוכי ישוב־אשב עם־המלך, לאכול; ושילחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלישית. ו אם־פקוד יפקדני, אביך: ואמרת, נשאול נשאל ממני דויד לרוץ בית־לחם עירו--כי זבח הימים שם, לכל־המשפחה. ז אם־כה יאמר טוב, שלום לעבדך; ואם־חרה ייחרה, לו--דע, כי־כלתה הרעה מעימו. ח ועשית חסד, על־עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את־עבדך עימך; ואם־יש־בי עוון המיתני אתה, ועד־אביך למה־זה תביאני. {פ}

ט ויאמר יהונתן, חלילה לך: כי אם־ידוע אדע, כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אותה, אגיד לך. {ס}

י ויאמר דויד אל־יהונתן, מי יגיד לי; או מה־יענך אביך, קשה. {ס}

יא ויאמר יהונתן אל־דויד, לכה ונצא השדה; וייצאו שניהם, השדה. {ס}

יב ויאמר יהונתן אל־דויד, יהוה אלוהי ישראל כי־אחקור את־אבי כעת מחר השלישית, והנה־טוב, אל־דויד--ולא־אז אשלח אליך, וגליתי את־אוזנך. יג כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יוסיף, כי־ייטיב אל־אבי את־הרעה עליך--וגליתי את־אוזנך, ושילחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עימך, כאשר היה עם־אבי. יד ולא, אם־עודני חי; ולא־תעשה עימדי חסד יהוה, ולא אמות. טו ולא־תכרית את־חסדך מעם ביתי, עד־עולם; ולא, בהכרית יהוה את־אויבי דויד, איש, מעל פני האדמה. טז ויכרות יהונתן, עם־בית דויד; וביקש יהוה, מיד אויבי דויד. יז ויוסף יהונתן להשביע את־דויד, באהבתו אותו: כי־אהבת נפשו, אהבו. {ס}

יח ויאמר־לו יהונתן, מחר חודש; ונפקדת, כי ייפקד מושבך. יט ושילשת, תרד מאוד, ובאת אל־המקום, אשר־נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל. כ ואני, שלושת החיצים צידה אורה, לשלח־לי, למטרה. כא והנה אשלח את־הנער, לך מצא את־החיצים: אם־אמור אומר לנער הנה החיצים ממך והנה, קחנו ובואה כי־שלום לך ואין דבר--חי־יהוה. כב ואם־כה אומר לעלם, הנה החיצים ממך והלאה--לך, כי שילחך יהוה. כג והדבר--אשר דיברנו, אני ואתה: הנה יהוה ביני ובינך, עד־עולם. {ס}

כד וייסתר דויד, בשדה; ויהי החודש, ויישב המלך אל־הלחם לאכול. כה ויישב המלך על־מושבו כפעם בפעם, אל־מושב הקיר, ויקם יהונתן, ויישב אבנר מצד שאול; וייפקד, מקום דויד. כו ולא־דיבר שאול מאומה, ביום ההוא: כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי־לא טהור. {ס}

כז ויהי, ממוחרת החודש השני, וייפקד, מקום דויד; {פ}

ויאמר שאול, אל־יהונתן בנו, מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום, אל־הלחם. כח ויען יהונתן, את־שאול: נשאול נשאל דויד מעימדי, עד־בית לחם. כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא ציווה־לי אחי, ועתה אם־מצאתי חן בעיניך, אימלטה נא ואראה את־אחיי; על־כן לא־בא, אל־שולחן המלך. {ס}

ל וייחר־אף שאול, ביהונתן, ויאמר לו, בן־נעוות המרדות: הלוא ידעתי, כי־בוחר אתה לבן־ישי, לבושתך, ולבושת ערוות אימך. לא כי כל־הימים, אשר בן־ישי חי על־האדמה, לא תיכון, אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אותו אליי--כי בן־מוות, הוא. {ס}

לב ויען, יהונתן, את־שאול, אביו; ויאמר אליו למה יומת, מה עשה. לג ויטל שאול את־החנית עליו, להכותו; ויידע, יהונתן, כי־כלה היא מעם אביו, להמית את־דויד. {ס}

לד ויקם יהונתן מעם השולחן, בחורי־אף; ולא־אכל ביום־החודש השני, לחם--כי נעצב אל־דויד, כי הכלימו אביו. {ס}

לה ויהי בבוקר, וייצא יהונתן השדה למועד דויד; ונער קטון, עימו. לו ויאמר לנערו--רוץ מצא נא את־החיצים, אשר אנוכי מורה; הנער רץ, והוא־ירה החצי להעבירו. לז ויבוא הנער עד־מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה. לח ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל־תעמוד; וילקט נער יהונתן, את־החיצים, ויבוא, אל־אדוניו. לט והנער, לא־ידע מאומה; אך יהונתן ודויד, ידעו את־הדבר. {ס}

מ וייתן יהונתן את־כליו, אל־הנער אשר־לו; ויאמר לו, לך הבא העיר. מא הנער, בא, ודויד קם מאצל הנגב, וייפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים; ויישקו איש את־ריעהו, ויבכו איש את־ריעהו, עד־דויד, הגדיל. מב ויאמר יהונתן לדויד, לך לשלום: אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמור, יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך, עד־עולם. {פ}