תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק יג

א בן־שנה, שאול במולכו; ושתי שנים, מלך על־ישראל. ב ויבחר־לו שאול שלושת אלפים, מישראל, ויהיו עם־שאול אלפיים במכמש ובהר בית־אל, ואלף היו עם־יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם, שילח איש לאוהליו. ג ויך יונתן, את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו, פלשתים; ושאול תקע בשופר בכל־הארץ לאמור, ישמעו העברים. ד וכל־ישראל שמעו לאמור, הכה שאול את־נציב פלשתים, וגם־נבאש ישראל, בפלשתים; וייצעקו העם אחרי שאול, הגלגל. ה ופלשתים נאספו להילחם עם־ישראל, שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם, כחול אשר על־שפת־הים לרוב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית אוון. ו ואיש ישראל ראו כי צר־לו, כי ניגש העם; ויתחבאו העם, במערות ובחווחים ובסלעים, ובצריחים, ובבורות. ז ועברים, עברו את־הירדן, ארץ גד, וגלעד; ושאול עודנו בגלגל, וכל־העם חרדו אחריו. ח ויוחל שבעת ימים, למועד אשר שמואל, ולא־בא שמואל, הגלגל; ויפץ העם, מעליו. ט ויאמר שאול--הגישו אליי, העולה והשלמים; ויעל, העולה. י ויהי, ככלותו להעלות העולה, והנה שמואל, בא; וייצא שאול לקראתו, לברכו. יא ויאמר שמואל, מה עשית; ויאמר שאול כי־ראיתי כי־נפץ העם מעליי, ואתה לא־באת למועד הימים, ופלשתים, נאספים מכמש. יב ואומר, עתה יירדו פלשתים אליי הגלגל, ופני יהוה, לא חיליתי; ואתאפק, ואעלה העולה. {ס}

יג ויאמר שמואל אל־שאול, נסכלת: לא שמרת, את־מצות יהוה אלוהיך אשר ציווך, כי עתה הכין יהוה את־ממלכתך אל־ישראל, עד־עולם. יד ועתה, ממלכתך לא־תקום: ביקש יהוה לו איש כלבבו, ויצווהו יהוה לנגיד על־עמו--כי לא שמרת, את אשר־ציווך יהוה. {ס}

טו ויקם שמואל, ויעל מן־הגלגל--גבעת בנימין; ויפקוד שאול, את־העם הנמצאים עימו, כשש מאות, איש. טז ושאול ויונתן בנו, והעם הנמצא עימם, יושבים, בגבע בנימין; ופלשתים, חנו במכמש. יז וייצא המשחית ממחנה פלשתים, שלושה ראשים: הראש אחד יפנה אל־דרך עופרה, אל־ארץ שועל. יח והראש אחד יפנה, דרך בית חורון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על־גיא הצבועים המדברה. {ס}

יט וחרש לא יימצא, בכול ארץ ישראל: כי־אמרו פלשתים--פן יעשו העברים, חרב או חנית. כ ויירדו כל־ישראל, הפלשתים--ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו, ואת־קרדומו, ואת, מחרשתו. כא והייתה הפצירה פים, למחרשות ולאתים, ולשלוש קילשון, ולהקרדומים; ולהציב, הדורבן. כב והיה, ביום מלחמת, ולא נמצא חרב וחנית ביד כל־העם, אשר את־שאול ואת־יונתן; ותימצא לשאול, וליונתן בנו. כג וייצא מצב פלשתים, אל־מעבר מכמש. {ס}