תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק ל

א ויהי בבוא דויד ואנשיו, ציקלג--ביום השלישי; ועמלקי פשטו, אל־נגב ואל־ציקלג, ויכו את־ציקלג, וישרפו אותה באש. ב וישבו את־הנשים אשר־בה מקטון ועד־גדול, לא המיתו איש; וינהגו, וילכו לדרכם. ג ויבוא דויד ואנשיו אל־העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנותיהם, נשבו. ד ויישא דויד והעם אשר־איתו, את־קולם--ויבכו: עד אשר אין־בהם כוח, לבכות. ה ושתי נשי־דויד, נשבו--אחינועם, היזרעאלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. ו ותצר לדויד מאוד, כי־אמרו העם לסוקלו--כי־מרה נפש כל־העם, איש על־בניו ועל־בנותיו; ויתחזק דויד, ביהוה אלוהיו. {ס}

ז ויאמר דויד, אל־אביתר הכוהן בן־אחימלך, הגישה־נא לי, האיפוד; ויגש אביתר את־האיפוד, אל־דויד. ח וישאל דויד ביהוה לאמור, ארדוף אחרי הגדוד־הזה האשיגנו; ויאמר לו רדוף, כי־השג תשיג והצל תציל. ט וילך דויד, הוא ושש־מאות איש אשר איתו, ויבואו, עד־נחל הבשור; והנותרים, עמדו. י וירדוף דויד, הוא וארבע־מאות איש; ויעמדו, מאתיים איש, אשר פיגרו, מעבור את־נחל הבשור. יא וימצאו איש־מצרי בשדה, ויקחו אותו אל־דויד; וייתנו־לו לחם ויאכל, וישקוהו מים. יב וייתנו־לו פלח דבילה ושני צימוקים, ויאכל, ותשב רוחו, אליו: כי לא־אכל לחם, ולא־שתה מים, שלושה ימים, ושלושה לילות. {ס}

יג ויאמר לו דויד למי־אתה, ואי מזה אתה; ויאמר נער מצרי אנוכי, עבד לאיש עמלקי, ויעזבני אדוני כי חליתי, היום שלושה. יד אנחנו פשטנו נגב הכרתי, ועל־אשר ליהודה--ועל־נגב כלב; ואת־ציקלג, שרפנו באש. טו ויאמר אליו דויד, התורידני אל־הגדוד הזה; ויאמר הישבעה לי באלוהים אם־תמיתני, ואם־תסגירני ביד־אדוני, ואורידך, אל־הגדוד הזה. טז ויורידהו, והנה נטושים על־פני כל־הארץ; אוכלים ושותים, וחוגגים, בכול השלל הגדול, אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה. יז ויכם דויד מהנשף ועד־הערב, למוחרתם; ולא־נמלט מהם איש, כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינוסו. יח ויצל דויד, את כל־אשר לקחו עמלק; ואת־שתי נשיו, הציל דויד. יט ולא נעדר־להם מן־הקטון ועד־הגדול ועד־בנים ובנות, ומשלל, ועד כל־אשר לקחו, להם: הכול, השיב דויד. כ וייקח דויד, את־כל־הצאן והבקר; נהגו, לפני המקנה ההוא, ויאמרו, זה שלל דויד. כא ויבוא דויד, אל־מאתיים האנשים אשר־פיגרו מלכת אחרי דויד ויושיבום בנחל הבשור, וייצאו לקראת דויד, ולקראת העם אשר־איתו; וייגש דויד את־העם, וישאל להם לשלום. {ס}

כב ויען כל־איש־רע ובלייעל, מהאנשים אשר הלכו עם־דויד, ויאמרו יען אשר לא־הלכו עימי, לא־ניתן להם מהשלל אשר הצלנו: כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו, וינהגו וילכו. {ס}

כג ויאמר דויד, לא־תעשו כן אחיי: את אשר־נתן יהוה לנו, וישמור אותנו, וייתן את־הגדוד הבא עלינו, בידנו. כד ומי ישמע לכם, לדבר הזה: כי כחלק היורד במלחמה, וכחלק היושב על־הכלים--יחדיו יחלוקו. {ס}

כה ויהי, מהיום ההוא ומעלה; וישימהא לחוק ולמשפט, לישראל, עד, היום הזה. {פ}

כו ויבוא דויד אל־ציקלג, וישלח מהשלל לזקני יהודה לריעיהו לאמור: הנה לכם {ר}
ברכה, משלל אויבי יהוה. {ס} כז לאשר בבית־אל {ס} ולאשר {ר}
ברמות־נגב, {ס} ולאשר ביתיר. {ס} כח ולאשר {ר}
בערוער {ס} ולאשר בשפמות, {ס} ולאשר {ר}
באשתמוע. {ס} כט ולאשר ברכל, {ס} ולאשר {ר}
בערי הירחמאלי, {ס} ולאשר, בערי הקיני. {ס} ל ולאשר {ר}
בחורמה {ס} ולאשר בבור־עשן, {ס} ולאשר {ר}
בעתך. {ס} לא ולאשר, בחברון; ולכל־המקומות אשר- {ר}
התהלך־שם דויד, הוא ואנשיו. {פ}