תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק טז

א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתיי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלוך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי--כי-ראיתי בבניו לי, מלך. ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תיקח בידך, ואמרת, לזבוח ליהוה באתי. ג וקראת לישי, בזבח; ואנוכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אומר אליך. ד ויעש שמואל, את אשר דיבר יהוה, ויבוא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלום בואך. ה ויאמר שלום, לזבוח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם איתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח. ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו. {ס}

ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבוה קומתו--כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב. ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעבירהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה. ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה. י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה. יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רועה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסוב עד-בואו פה. יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עיניים וטוב רואי; {פ}

ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא. יג וייקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אותו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דויד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה. יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; וביעתתו רוח-רעה, מאת יהוה. טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו: הנה-נא רוח-אלוהים רעה, מבעיתך. טז יאמר-נא אדוננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש יודע מנגן בכינור; והיה, בהיות עליך רוח-אלוהים רעה--וניגן בידו, וטוב לך. {פ}

יז ויאמר שאול, אל-עבדיו: ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אליי. יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תואר; ויהוה, עימו. יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אליי את-דויד בנך אשר בצאן. כ וייקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עיזים, אחד; וישלח ביד-דויד בנו, אל-שאול. כא ויבוא דויד אל-שאול, ויעמוד לפניו; ויאהבהו מאוד, ויהי-לו נושא כלים. כב וישלח שאול, אל-ישי לאמור: יעמוד-נא דויד לפניי, כי-מצא חן בעיניי. כג והיה, בהיות רוח-אלוהים אל-שאול, ולקח דויד את-הכינור, וניגן בידו; ורווח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה. {פ}