תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק טז

א ויאמר יהוה אל־שמואל, עד־מתיי אתה מתאבל אל־שאול, ואני מאסתיו, ממלוך על־ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי--כי־ראיתי בבניו לי, מלך. ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תיקח בידך, ואמרת, לזבוח ליהוה באתי. ג וקראת לישי, בזבח; ואנוכי, אודיעך את אשר־תעשה, ומשחת לי, את אשר־אומר אליך. ד ויעש שמואל, את אשר דיבר יהוה, ויבוא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלום בואך. ה ויאמר שלום, לזבוח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם איתי בזבח; ויקדש את־ישי ואת־בניו, ויקרא להם לזבח. ו ויהי בבואם, וירא את־אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו. {ס}

ז ויאמר יהוה אל־שמואל, אל־תבט אל־מראהו ואל־גבוה קומתו--כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב. ח ויקרא ישי אל־אבינדב, ויעבירהו לפני שמואל; ויאמר, גם־בזה לא־בחר יהוה. ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם־בזה לא־בחר יהוה. י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל־ישי, לא־בחר יהוה באלה. יא ויאמר שמואל אל־ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רועה בצאן; ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו, כי לא־נסוב עד־בואו פה. יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם־יפה עיניים וטוב רואי; {פ}

ויאמר יהוה קום משחהו, כי־זה הוא. יג וייקח שמואל את־קרן השמן, וימשח אותו בקרב אחיו, ותצלח רוח־יהוה אל־דויד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה. יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; וביעתתו רוח־רעה, מאת יהוה. טו ויאמרו עבדי־שאול, אליו: הנה־נא רוח־אלוהים רעה, מבעיתך. טז יאמר־נא אדוננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש יודע מנגן בכינור; והיה, בהיות עליך רוח־אלוהים רעה--וניגן בידו, וטוב לך. {פ}

יז ויאמר שאול, אל־עבדיו: ראו־נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אליי. יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תואר; ויהוה, עימו. יט וישלח שאול מלאכים, אל־ישי; ויאמר, שלחה אליי את־דויד בנך אשר בצאן. כ וייקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עיזים, אחד; וישלח ביד־דויד בנו, אל־שאול. כא ויבוא דויד אל־שאול, ויעמוד לפניו; ויאהבהו מאוד, ויהי־לו נושא כלים. כב וישלח שאול, אל־ישי לאמור: יעמוד־נא דויד לפניי, כי־מצא חן בעיניי. כג והיה, בהיות רוח־אלוהים אל־שאול, ולקח דויד את־הכינור, וניגן בידו; ורווח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה. {פ}